הלכות גדולות · סימן ל״ח, א׳

(נזיר ד:) תניא אמר רבי שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד פעם אחת בא לפני אדם אחד מן הדרום ראיתיו יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו מה ראית להשחית שערך זה נאה אמר לי רועה הייתי לאבא והלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבואה שלי ופחז יצרי עלי ובקש לטרדני מן העולם אמרתי לו רשע למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך במי שהוא עתיד לעשותך רמה ותולעה העבודה שאגלחן לשמים מיד עמדתי חמדתיו ונשקתיו על ראשו אמרתי לו בני כמותך ירבו נוזרי נזירות בישראל עליך הכתוב אומר איש כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר. (שם ה.) סתם נזירות שלשים יום (שם ז.) אמר הריני נזיר אחת גדולה הריני נזיר אחת קטנה אפילו מכאן עד סוף העולם נזיר שלשים יום הריני נזיר ויום אחד הריני נזיר ושעה אחת הריני נזיר אחת ומחצה הרי זה נזיר שתים (שם ע"ב) הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת נזיר שלשים ואחד יום שאין ניזורין שעות. (שם ח.) הריני נזיר מכאן עד מקום פלוני אומדין כמה ימים מכאן עד מקום פלוני פחות משלשים נזיר שלשים אם לאו כמנין הימים. (שם ט.) הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילות בית שמאי אימרים נזיר ובית הלל אומרים אינו נזיר אמר רבי יהודה כשאמרו בית שמאי לא אמרו אלא באומר הרי עלי קרבן (שם יא.) מזגו לו את הכוס ואמר הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר מעשה באשה אחת שהיתה שכורה מזגו לה את הכוס ואמרה הריני נזירה ממנו אמרו חכמים לא נתכוונה זו אלא כלומר הרי עלי קרבן (מכות כ.) הקורח קרחה בראשו והמקיף פאת ראשו והמשחית פאת זקנו והשורט שריטה אחת על מת חייב.