הלכות גדולות · סימן ל״ח, ב׳

(שם ע"ב) תנו רבנן פאת ראשו סוף ראשו ואיזה הוא סוף ראשו זה המשוה צדעיו בתער אילך ואילך כגון שגילח צדעיו בתער והשוה אותן לאחורי אזניו ולפדחתו. תנו רבנן פאת זקנו סוף זקנו ואיזה הוא סוף זקנו זה שבולת של זקן (שם כא.) וחייב על הראש שתים אחת מכאן ואחת מכאן היכא מחוי רב ששת בפירקי דרישא. ועל הזקן שתים מכאן ושתים מכאן ואחת באמצע היכא מחוי רב ששת בפירקי דדיקנא. שני לחיים שבראש ושתי השחתות בכל לחי ולחי אחת למעלה ואחת למטה ואחת באמצע זו השחתת שבולת זקן. ואף על גב דניקף לא קא עביד מידי נהי דמלקי לא לקי דהוה ליה לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו אבל איסורא מיהא איכא דכתיב לא תקיפו פאת ראשכם (שם כ:) אחר המקיף ואחד הניקף. ומאן דגדע ליה לרישיה אף על גב דקא שקיל ליה כוליה מיחייב דקיימא לן (נזיר נז:) הקפת כל הראש שמה הקפה והאשה שהקיפה או שנקפה פטורה דכתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה כל שאינו בהשחתה אינו בהקפה ונשים הואיל וליתנהו בהשחתה דהא לית להו זקן בהקפה נמי לא איתנהו. ומאן דמקיף ליה לקטן אע"ג דקטן לאו בר חיובא הוא אפילו הכי מאן דמקיף לי' מיחייב דאתמר המקיף את הקטן רב הונא אמר חייב רב אדא בר אהבה אמר פטור א"ל ר"א ב"א לרב הונא לדידך דאמרת המקיף את הקטן חייב בנך דילך דנפקין כד גדי רישייהו מאן קא מקיף להו אמר לי' אימייהו קא מקפא להו.