הלכות גדולות · סימן ל״ו, ו׳

(שם כב:) תנו רבנן שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא (שם כג.) מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רב אשי איפוך שנים אומרים ראינוה שנתקדשה ושנים אומרים לא ראינוה שנתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא פשיטא לא ראינוה אינה ראיה לא צריכא דדיירי בחצר אחת מהו דתימא אם איתא דאיקדשה קלא אית לה למילתא קמ"ל דעבידי אינשי דמקדשי בצינעא. סיפא שנים אומרים ראינוה שנתגרשה ושנים אומרים לא ראינוה שנתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא מאי קמ"ל דאע"ג דדיירי בחצר אחרת היינו הך מהו דתימא התם הוא דלגבי קידושין הוא דמקדשי בצנעא אבל גבי גירושין אם איתא דאיגרשה קלא אית לה למילתא קמ"ל דעבידי אינשי דמיגרשי בצנעא. (שם כב.) האשה שאמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת להשיאה לכהונה שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שנשבית ואמרה טהורה אני אינה נאמנת ואם משנשאת אחר כך באו עדים הרי זו לא תצא. (שם כג.) אמר מר אם משנשאת אמר אבוה דשמואל לא שנשאת ממש אלא כיון שהתירוה לינשא אעפ"י שלא נשאת והא לא תצא קתני לא תצא מהתירה הראשון. תנו רבנן אמרה נשביתי וטהורה אני ויש לי עדים שטהורה אני אין אומרים נמתין לה עד שיבואו עדים אלא מתירין אותה מיד התירוה לנשאו אחר כך באו עדים עידיטהרה הרי זו לא תצא ואם באו עידי טומאה אפי' יש לה כמה בנים תצא. הנהו שבוייתא דאתיאן לנהרדעא אותיב אבוה דשמואל נטורי בהדייהו אמר ליה שמואל עד האידנא מאן נטרינהו א"ל אלו בנתך הויין מי הות מזלזלת בהו כולי האי הואי כשגגה שיוצאה מלפני השליט ואשתביאן בנתיה דמר שמואל ואסקינהו לארץ ישראל אוקמינהו לשבוייהו אבראי ועיילן אינהו לבי מדרשא דר' חנינא הא אמרה נשביתי וטהורה אני והא אמרה נשביתי וטהור' אני שרינהו לסוף עול אתו שבוייהו א"ר חנינא בנן מוריין אינון איגלאי מילתא דבנתיה דמר שמואל נינהו א"ל ר' יוחנן לרב שמן בר אבא פוק איטפל בקריבתך אמרו לו לר' חנינא והא איכא עדים במדינת הים השתא מיהת עידיה בצד אסתן ותאסר טעמא דלא אתו עדים הא אתו עדים מיתסרא והאמר אבוה דשמואל כיון שהתירוה לנשא אף על פי שלא נשאת לא תצא והאמר רב אשי עידי טומאה איתמר. (שם כח.) אלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא זה כתב ידו של ר' זה כתב ידו של אחי זכור הייתי בפלונית שיצאה בהינומה וראשה פרוע ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לתרומתו ושהיה חולק עמנו על הגרן ושהמקום הזה בית הפרס הוא ועד כאן היינו באים בשבת אבל אין נאמנין לומר דרך היה לפלוני במקום הזה מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה. אמר מר זכור הייתי בפלונית שיצאת בהינומה וראשה פרוע אמר רב הונא בריה דרב יהושע והואשיש גדול עמו.