הלכות גדולות · סימן ל״ו, ד׳

(שם סד:) תנו רבנן נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תינשא דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר לשלישי תינשא לרביעי לא תינשא. והלכה כרבי בנשואין ומלקיות. פירושא בכל מקום שנאמר ונכרתה דינו בידי שמים כז כיון דאיכא אדם חייב מלקות ולקה וחזר ושנה בה אינו חייב מלקות אלא דינו בידי שמים כדאמרינן מי שלקה ושנה בית דין מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שיבקע כריסו דברי רבי רשב"ג אומר ילקה פעם ראשונה ושניה ושלישית מכניסין אותו לכיפה. וכיפה זו מקום דחוק הוא מלא קומתו של איש הוא בעמידה ואין שם ישיבה ולא פישוט ידים ורגלים (יבמות סה:) הוא אמר אפילו תרי והיא אמרה אפילו תלתא אמר ר' יצחק בן אלעזר הוה עובדא ואמרו בי מדרשא כי האי גוונא הימוני מהימנא ואע"ג דאיכא למימר עיניה נתנה באחר אי לאו דאפיל תלתא זימנא לא הוה מחזקא נפשה בנפלים דחיישין לה אחריני ולא נסבין לה. והיכא דאית ליה בני מינה וניחא ליה למינסב עלה איתתא אחריתי אית ליה רשותא דאמר רבא (שם סה.) נושא אדם כמה נשים על אשתו והוא דאית ליה למיזנהו שאר כסות ועונה אי מעכבא עליה לאו כל כמינה ואי אמרה ליה גירשן והב לי כתובתאי הויא לה מורדת ותנן (כתובות סג.) המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת רבי יהודה אומר שבעה טרפעיקין. פירוש איסתירא פלגיה דזוזיא. (כתובות סד.) ואי תפיסא מדעם מכתובתה לא מהנפקינן מינה ואי לא תפישא לא יהבינן לה. ומשהינן לה תריסר ירחי שתא והדר יהבינן לה גיטא והני תריסר ירחי לית לה מזוני. האי גמרא והאידנא בתרתין מתיבתא הכין פסקין במורדת דאף על גב דתפישא מדעם מכתובתה קא מפקין ליה מינה ויהבין ליה לבעל ויהבינן לה גיטא אלתר והני מילי במאי דכתב לה בעל אבל במאי דאייתית היא מבית נשא בין תפישא ליה ובין לא תפישא ליה כל מדעם דאיתיה בעיניה דידה הוא ויהבינן לה. והיכא דאייתית ליה מקרקעי הדרין לדילה ואי איכא פירי דהנך מקרקעי כל פירי דתלישין בההיא שעתא דקא יהיב לה גיטא כגון חיטי וחצידן תמרי וגזירן כל דתליש דבעל הוא וכל מידי דמיחבר בארעא דאכתי לא תליש אע"ג דלבתר הכין סופיה לאיתלושי כיון דבההיא שעתא דקא יהיב לה גיטא לאו תלוש הוא דידה הוא דתנן (כתובות עט.) רבי שמעון אומר מקום שייפה כחו בכניסתה הורע כחו ביציאתה מקום שהורע כחו בכניסתה ייפה כחו ביציאתה פירות התלושין מן הקרקע בכניסתה שלה ביציאתה שלו מחוברין בקרקע בכניסתה שלו ביציאתה שלה. והלכתא כרבי שמעון ממאי מדקמקשינן (שם ע"ב) רבי שמעון היינו תנא קמא. ומפרקינן המחוברין בקרקע בשעת יציאהאצטריכא ליה דלא תנא תנא קמא אלמא רבי שמעון כתנא קמא סבירא ליה ומאי דשייר תנא קמא קא מפרש רבי שמעון ומאן תנא קמא רבנן דפליגי עליה דרבי מאיר ורבי מאיר ורבנן הלכה כרבנן והיכא דעיילת בהמה או עבדים וילידא בהמה והנך עבדי ולדות דבעל הוו ובהמה גופה ועבדים גופייהו הדרין לה ואף על גב דפליגי רבנן עליה [דחנניה] בולדי דעבדי ואמהתא דתנו רבנן ולד בהמה מלוג לבעל ולד שפחה מלוג לאשה חנניה אומר עשו ולד שפחת מלוג כולד בהמת מלוג והלכה כחנניה דאמר ולד שפחת מלוג נמי דבעל הוי דאמר רב הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניה והיכא דמיתן הנך אמהתא ובהמה דעיילת ליה ואיכא ולדות דידהו מוקמינן מן הנך ולדות דידהו חד חד במקום אימיה ויהבינן לה ממאי מדקאמרינן בשלמא חנניה לא חייש למיתה אלא לתנא קמא אי חייש למיתה אפילו ולד בהמת מלוג נמי דאשה נהוי אי לא חייש למיתה וולד שפחת מלוג נמי דבעל ליהוי ומפרקינן אמר רב משרשיא לעולם חייש למיתה ולד בהמת מלוג היינו טעמא דהוי לבעל דאי נמי מתה אימוה הא איכא עורה ולא קא כליא קרנא ובחששא הוא דפליגי דמר סבר חיישינן למיתה ומר סבר לא חיישינן למיתה אבל ודאי מתה בהמה או שפחה ואיכא וולדות מוקמינן מן הנך ולדות דידהו חד חד במקום אמיה ויהבינן לה ושארא שקיל להון בעל. ותנן נמי נפלו לה עבדים ושפחות זקנים ימכרו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות בזקנים הוא דפליגי דלאו בני אולודי נינהו דאי מייתי כליא לה קרנא אבל ילדים דבני אולודי נינהו לדברי הכל לא ימכרו דכיון דקא מולידי אי נמי מייתי וגרמא לה מילתא למיפק מבעל מוקמינן מן ולדות דידהו חד חד במקום אימיה ויהבינן לה ושארא הוי דבעל. והיכא דעיילת ליה דהבא וכספא ומאני לבושא וכסוייא ומאני תשמישתא כל מידי דאיתיה בעיניה שקלא ליה ואי בלו להו הנך מאני אי נמי איזדבנו ואיתכול להו לית לה לאפוקי מבעל. והיכא דעיילת ליה זוזי ואיתנון בעינייהו אי נמי קא עבדין בהו עיסקא וידיע דההוא עיסקא מן הנך זוזי דעיילת ליה שקלא לההוא עסקא כוליה וכל רווחא דאיכא עילויה שקיל ליה בעל ואי איתכילו להו כולהו ולא פש מינייהו מידי בההיא שעתא דקא נפקא מתחותיה לית לה לאפוקי מבעל שום מידי והני מילי היכא דלא כתבינהו עלויה בכתובה אבל כתבינהו עילויה בכתובה שויתינהו עילויה צאן ברזל ומשלם להו נמי ניהלה ממקרקעי והני מילי היכא דקא נפקא היא אבל היכא דקא מפיק לה איהו כדאית ליה מקרקעי מגבינן לה כל דכתיב בכתובתה בין דכתב לה איהו ובין דאייתית מבית נשא וקבליה עליה. ואם אמר תשתבע דלא גזלת מידי מן ממונאי לית ליה רשותא עלה לאשבועה כלל דתנו רבנן (שם פז.) אבא שאול בן אימא מרים אומר בין דלא נדר. בין בלא שבועה ובין נקי נדר ובין נקי שבועה בין מנכסי בין מנכסייא אלין בין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה אבל מה אעשה שהרו אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ואמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כאבא שאול בן אימא מרים. וחנן (שם פו.) המושיב את אשתו חמנית או שמינה אפוטרופוס הרי זה משביעה כל זמן שירצה לא הושיבה חנונית ולא מינה אפוטרופיא אין יכול להשביעה רבי אליעזר אומר אפילו על פלכה ועל עיסתה. ותנו רבנן הרי שלא פטר את אשתו מן הנדר ומן השבועה הושיבה חנונית או שמינה אפוטרופיא הרי זה משביעה כל זמן שירצה לא הושיבה חנונית ולא מינה אפוטרופיא [א"י להשביעה רא"א אע"פ שלא הושיבה חנונית ולא מינה אפטרופיא] הרי זה משביעה כל זמן שירצה שאין לך אשה שלא נעשית אפוטרופיא שעה אחת על פילכה ועל עיסתה ותניא אמרו לו לרבי אליעזר אין אדם דר עם נחש בכפיפה ור' אליעזר ורבנן הלכה כרבנן וקתני בסופה (שם פז:) ר' שמעון אומר בזמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה אינה תובעת כתובתה אין יורשין משביעין אותה ואמרינן הא דרבי שמעון אהידי קתני לה ומדחינן לכולהו ומתקינן (שם פח:) אמר רב פפא הא דר' שמעון לאפוקי מדר' אליעזר ורבנן דר' שמעון סבר אע"ג דהושיבה חנונית ומינה אפוטרופיא בעל כלל לא מצי משבע לה ואע"ג דרבנן ור' שמעון הוו להו יחיד ורבים ואיכא למימר דהלכתא כרבנן אלא מדקיימא לן דרבי שמעון כאבא שאול בן אימא מרים ואמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כאבא שאול בן אימא מרים ואתא רב פפא נמי דבתרא הוא ותרצה לדרבי שמעון וסליקא שמעתא כולה כרב פפא.ש"מ דהלכתא כר' שמעון דבעל כלל לא מצי משבע לאשתו אלא יורשים דיליה לאחר מיתתו וסתם נמי מתניתין (שבועות מה.) ואלו נשבעין שלא בטענה השותפין והאריסין והאפוטרופין והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית ובן בית אלמא בעל לא מצי למימר לאשתו אישתבע לי דלא גזלת מידי מן ממונאי ולא אשכחן שבועה גבי אשה לבעלה אלא גבי פוגמת כתובתה דתנן (כתובות פז.) הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה מנכסים משועבדים ומנכסים (בני חורין) [יתומיס] לא תפרע אלא בשבועה והנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה. הפוגמת כתובתה כיצד היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה לא תפרע אלא בשבועה. ועד אחד מעידה שהוא פרועה לא תפרע אלא בשבועה. מנכסים משועבדים כיצד מכר נכסיו לאחר והיא נפרעת מן הלקוחות לא תפרע אלא בשבועה. והנפרעת שלא בפניו כיצד הלך לו למדינת הים והיא נפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה רבי שמעון אומר בזמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה אינה תובעת כתובתה אין יורשין משביעין אותה. הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה (שם ע"ב) סבר רמי בר חמא למימר שבועה דאורייתא כגון דקטעין לה במאתים וקמודיא לה במאה והויא לה מודה מקצת הטענה וכל מודה מקצת הטענה ישבע אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין והיא נשבעת ונוטלת ועוד אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות וכתובה ממקרקעי הוא דגביא אלא אמר רבא מדרבנן מאי טעמא דפרע דייק דנפרע לא דייק ורמו רבנן עלה שבועה כי היכי דתידוק. וכן עד אחד מעידה שהיא פרועה סבר רמי בר חמא למימר שבועה דאורייתא ומתיב רבא הא תיובתא ומתרץ דשבועה מדרבנן כדי להפיס דעתו של בעל הבית. הפוחתת כתובתה כיצד אמר לה התקבלת כתובתיך והיא אלף זוז והיא אומרת לא התקבלתי ואינה אלא מנה הרי זו נפרעת שלא בשבועה ומקשינן במאי קא גביא בהאי שטרא דכתיב בכתובתה אלף זוז והיא קא אמרה לית לי אלא מנה שויתיה חספא בעלמא ומתרצינן אמר רבא בריה דרבה באומרת אמנה היה ביני לבינו. והיכא דשכיב ושבק נכסי ארעא ובתי דינא הוא דיתבא איתתיה בביתיה ומיתזנא מן ההוא נכסי כמה דניחא לה ונגדא ארמלותא דגברה דתנן (שם נב:) לא כתב לה [את] תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל יומי מגד ארמלותך בביתי חייב מפני שהוא תנאי בית דין ועובדי ידא דינא הוא (שם צה:) דשקלין להו יתמי וכי מיתזנא ממקרקעי אבל לא ממטלטלי דאמר רבא (שם נא.) הלכתא ממקרקעי ולא ממטלטלי בין לכתובה בין למזוני בין לפרנסה ואי תפשה מטלטלי תפשא לה דא"ר אלעזר (שה צו.) אלמנה שתפסה מטלטלין במזונותיה מה שתפשה תפשה ולא מצו יתמי לאפוקי מינה והני מילי דתפשמחייה דבעל אבל לאחר מיתה לאו כל כמינה וכי קא אמרינן דכי תפשה מטלטלין מחייה מאי דתפשה תפשה ולא מפקינן מינה דוקא למזוני אבל לכתובה אפילו תפשה מחייה ולא כלוה מאי טעמא משום דלא ניתנה כתובה לגבות מחייה דילמא דאתפשה גברא מחייה דאמר מר אתפשה גברא מטלטלי מקצת כתובתה ומית ואית ליה מקרקעי כמה דלא תבעה מליתא דפייש לה מכתובתה אית לה מזוני ולא אמרינן דסלוקי סלקה במאי דאתפשה אלא אמרינן כיון דפיישא מקצת כתובה כמאן דאית לה כולה כתובה דמי דאמרינן ההיא איתתא דתפשא כסא דכספא כו' כתיבא לעיל א"ר יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא אלמנה ששהתה שתים ושלש שנים ולא תבעה מזונות איבדה מזונותיה השתא שתים אמרת איבדה שלש מיבעיא לא קשיא כאן בעניה כאן בעשירה איבעית אימא לא קשיא כאן בצנועה כאן בפרוצה. איבעיא להו מכאן ולהבא אית לה מזוני או לא מי אמרינן נהי דאחיל למפרע אבל להבא לא אחיל דהא קא תבעה או דילמא כוון דאחיל אחיל ת"ש דאמר רבה לא אמרו אלא ולמפרע אבל להבא יש לה מזונות: