הלכות גדולות · סימן ל״ו, ג׳

(פסק) והיכא דקדיש וכתב לה כתובה ויהב לה תוספת זוזי ומאני ומקמי דנכנסה לחופה הדר ביה מהדרא ליה כל מאי דיהיב לה דהלכתא כר' אלעזר בן עזריה דאמר לא כתב לה אלא על מנת שהוא כינסה והוא לא כנסה. והיכא דכתב שבתא בכתובתה אי נמי בשאר כל כתובתה ולא קנו מיניה דבעל לא שקלא מידי ואי קנוה מיניה דבעל כיון דקביל עליה אחריותהון שקלא דתניא (ב"מ קד:) מקום שנהגו לכתוב כתובה מלוה גובה מלוה לכפול גובה מחצה דהיכא דמעיילא ליה איהי מן דילה מאה זוזי וכתבה דעיילת ליה מאתן וכן נמי איהו מעייל לה מאה זוזי וכתב דעייל מאתן זוזי היינו שבחא והיינו לכפול וקאמרינן נהרבילאי מגבי תילתא מרימר מגבי שבחא א"ל רבינא למרימר והתניא לכפול גובה מחצה ומשנינן הא דקנו מיניה והא דלא קנו מיניה קנו מיניה שקלא כוליה לא קנו מיניה לא שקלא אלא מאי דעיילת ליה או מה דעייל לה איהו. רבינא משבח וכתיב לבנתיה אמרי ליה רבנן ניקני מיניה דמר אמר להו אי מקנא לא מכפל ואי מכפל לא מיקנא אלמא כל דקנו מיניה משתעבד ואי מגרש לה כל מידי דשקל מינה בין זוזי ובין מאני פרע ואפילו מן גלימא דעל כתפיה מידי דלא שקליה אי אית ליה מקרקעי יהיב ואי לא לא. (כתובות צו.) אלמנה שתפשה מטלטלין במזונותיה מה שתפשה תפשה ולא מצו יתמי לאפוקי מינה והני מילי הוא שתפש מחיים דבעל אבל לאחר מיתה לאו כל כמינה. וכי קאמרינן דאיתפשה מטלטלי מחיים מאי דתפשה תפשה ולא מפקינן מינה דוקא למזוני אבל לכתובה אפילו תפשה מחיים ולא כלום מאי טעמא משום דלא נתנה כתובה לגבות מחיי' דילמא דאתפשא גברא מחיים דאמר מר אתפשא גברא מטלטלי מקצת כתובתה ומית ואית ליה מקרקעי כמה דלא תבעה מליתא דפייש לה מכתובתה אית לה מזוני ולא אמרינן דסלוקי סלקא במאי דאתפשה אלא אמרינן כיון דפיישא מקצת כתובה כמאן דאית לה כולה כתובה דמי דאמרינן (כתובות צח.) ההיא אתתא דתפשה כסא דכספא בכתובתה אתאי קא תבעה מזוני אתו לקמיה דרבא אמר להו רבא ליתמי הבו לה מזוני דלית דחש לה לדר' שמעון דאמר לא אמרינן מקצת כסף ככל כסף אלא כרבנן דאמרי כיון דפש מקצת כתובה ככל כתובה דמי ואית לה מזוניומפרשין רבנן מאי דתפשה כסא דאתפשה גברא. (שם נד.) אמר רב יהודה אמר שמואל התובעת כתובתה בבית דין אין לה מזונות (שם ע"ב) תנאי כתובה הכתובין בכתובה ככתובה דמי. (שם מז.) האומר איני זן ואיני מפרנס כופין אותו ונותן גט. האומר אל יזונו בני ובנותי (שם מט:) אם אמר בחיי כופין אותו וזן אותן עד דהוו בני שש שנים ואי אית ליה ארעא (שם סח:) ואמר לאחר מיתה אל יזונו בנותי לאי כל כמיניה דהוה ליה תנאי כתובה בנן נוקבן דיהוו ליכי מינאי אינון יתבן בביתי ויתזנן מנכסי עד דתלקחן לגוברין. והאומר אל יתפרנסו בנותי מנכסיי עשיר נכסים שומעין לו שהפרנסה אינה מתנאי כתובה. (גיטין מח: וכתובות נ.) אחת כתובת גרושה ואחת כתובת אלמנה אינה גובה אלא מן הזיבורית וכתיבת אשה ומזונות אשה אלמנה והבנות ועישור נכסי הבנות ממקרקעי ולא ממטלטלי דאמר רבא (כתובות סט:) הלכתא ממקרקעי אבל לא ממטלטלי בין לכתובה בין למזוני בין לפרנסה. (כתובות ק:) אמרי נהרדעי לכרגא למזוני דאשת איש לקבורה מזבנינן בלא אכרזתא בין ממקרקעי ובין ממטלטלי. (שם פו.) אמר אמימר הלכתא האי מאן דאיכא עליה כתובת אשה ובעל חוב דכתיבין ביומא חד ושבק ארעא וזוזי לבעל חיב מסלקינן ליה בזוזי לאשה מסלקינן לה בארעא מאי טעמא דהאי אדעתא דהכי נחת והאי אדעתא דהכי נחת ואי ליכא שיעור למיגבא אלא חד מינייהו לבעל חוב יהבינן ליה לאשה לא יהבינן לה יתר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא.ואי שבק מקרקעי ולא שבק זוזי גבי בעל חוב מיתמי בין מלוה בשטר בין מלוה על פה ואי לא שבק אלא מטלטלי לא גבי מאי טעמא דמאן דמוזיף אדעתא דארעא מוזיף אדעתא דמטלטלי לא מוזיף וכתובת אשה תקנתא דרבנן היא ממקרקעי תקינו לה רבנן ממטלטלי לא תקינו לה רבנן ובעל חוב כדאיתיה לדידיה גבי מיניה ואפילו מן גלימא דעל כתפיה מיתמי מקרקעי גבי ממטלטלי לא גבי כתובת אשה אפילי אשה דידיה נמי כי מיגרשא מיניה לאגביא אלא ממקרקעי דקא אמרינן (קדושין סה:) שנים שבאו ממדינת הים ואשה עמהם וחבילה זה אומר זה עבדי זו אשתי וזו חבילתי והאשה אומרת אלו שני עבדי וחבילה שלי וקאמרינן כתובתה מחבילה ומקשינן עלה חבילה מטלטלי היא ומפרקינן הא מניר' היא דאמר מטלטלי משעבדי לכתובה. ואי סלקא דעתך כתובת אשה כבעל חוב משוינן לה דכל מיני מגבינן ואפילו מן גלימא אמאי מקשינן חבילה מטלטלי היא הא קיימי נינהו אלא לאו ש"מ כי מגבינן כתובה אפילו מחיי' ממקרקעי מגבינן ממטלטלי לא מגבינן ואי איכא תכשיטין דכתב לה איהו בכתיבתה כגון קטלאות ונזמים וטבעות וכל דכוותייהו ואיתנהו בעינייהו לא מיבעיא דכד איתנהו גבה דהא תפישא להו דהא שקלה להו ונפקא בהו אלא אפילו איתנהו גביה כיון דאיתנהו בעינייהו מגבינן להו מיניה. (כתובות פד.) מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשין והיה לו מלוה או פקדון ביד אחרים ר' טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן ומאי ניהו בעל חובואמאי קרי ליה כושל דלא גבי אלא בראייה ר' עקיבא אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה והלכה כר' עקיבא. (ב"ב מט:) לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים אמר רבה בר רב הונא באותן שלש שדות אחת שכתב לה בכתובתה ואחת שייחד לה בכתובתה ואחת שהכניס לה שום משלו (שם נ.) אבל בנכסי מלוג אע"ג דלקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו בטל ודאי זבינת ליה איהי לגברא ואזל הוא וזבין אי נמי זבינן תרוייהו בבת אחת אתא רבין אמר רבי יוחנן לא שנו אלא שאין דעתה לינשא אבל דעתה לינשא מתעברת. (שם סה:)והיכא דהוה אית ליה בני מאיתתא אחריתי והיא לית לה בני ואמר שהיי לי עשר שני ובעיא אנא למיפק ואנסובי לגברא דליהוו לי בני תצא שלא בכתובה מאי טעמא דהיא לא מיפקדא אפריה ורביה ואי ודאי באה מחמת טענה והוא דאמרה לאו משום פריה ורביה אלא דבעיא אנא חוטרא לידה ומרא לקבורה טענתה טענה ומיחייב לאגבוייה כתובתה והוא דשהיא עשר שני ואי נמי הפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה. (שם סה.) איתמר היא אמרה מיניה והוא אמר מינה אמר רבי אמי דברים שבינו לבינה היא נאמנת מאי טעמא היא קים לה ביורה כחץ והוא לא קים ליה ביורה כחץ דמאן דמחי ליה גירא הוא מרגיש ביהואלא דקתני התם (דף סט) השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה אלמא לא מהימנא התם לאו משום דלא מהימנא אלא משום דאמרי רבנן כו מתבעי למיעבד הכי דלא מפקדא והני מילי היכא דאינה באה מחמת טענה אבל באה מחמת טענה תצא ותטול כתובה ואע"ג דלא שנינן בדוכתיה לפום מאי דאקשינן שנינן ולעולם מסקנא הכי. אידך נמי (שם ע"ב) היכא דהוא אמר אפיל והיא אמרה לא אפילי א"ר אמי הוה עובדא ואמור בי מדרשא כי האי גוונא הימונא מהימנא מאי טעמא אע"ג דאיכא למימר עיניה נתנה באחר אם איתא דעבר ואפילה לא הוה מחזקא נפשה בעקרתא דחיישין לה אחריני ולא נסבין לה. האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה רבי יוחנן בן ברוקה אומר על שניהם הוא אומר ויברך אתם אלהים וגו' וליתה לדרבי יוחנן בן ברוקה מדקמשנינן אליבא דרבנן וכבשה כתיב ועוד קאמרינן יהודית דביתהו דרבי חייא הוה לה צער לידה שנאי מאנה ואתאי לקמיה אמרה ליה אשה מיפקדא אפריה ורביה או לא אמר לה לא אזלא ושתאי סמא דעקרתא לסוף אמר לה איכו השתא ילדת לי כריסא אחריתי דאמר מר יהודה וחזקיה אחי פזי וטוי אחוותא.