הלכות גדולות · סימן ל״ו, ב׳

(פסק) וכדמפיק ליה לסודרא מחייב לברוכי אי איכא כסא ואסא מברך עילויה בורא פרי הגפן ועצי בשמים והדר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר צג אגוז בגן עדן שושנת העמקים בל ימשול זר במעין חתום על כן איילת אהבים שמרה בטהרה חוק לא הפרה ברוך הבוחר בזרעו של אברהם. והיכא דאיכא עדים דאתייחד ארוס בבית חמיו וכד נסיב לא מצא בתולים לאו דינא למיטען טענת בתולים אבל ודאי לא אייחד עמה ועבד סעודתא רבתי דינא הוא דשקיל אוזינקיה מאי טעמא (שם י.) חזקה אין אדם טורח בסעודה הוו זבינייהו זביני. ואתתא דזבינת נכסי מלוג בחיי בעלהואמרה דלאחר מיתת בעל זבין כי מיית בעל הוו זביני' זביני. ואתתא דזבינת נכסי מלוג בחיי בעלה ומתה לא הוו זבינה זביני דאמר ר' יוסי ברבי חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות. והיכא דזבין גברא בנכסי אשתו ומת האשה מוציאה מיד הלקוחות (יבמות סו:) מכרו שניהם לפרנסה זה היה מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ואמר אם מתה אשה בעל מוציא מיד הלקוחות וכל שכן שאם מת הבעל שהאשה מוציאה מיד הלקוחות והני מילי היכא דקנו מבעל ברישא דיכולה אשה שתאמר נחת רוח עשיתי לבעלי אבל קנו מאשה ברישא והדר קנו מבעל זבינייהו זביני וכל אימת דיתבא תותי בעל וירשת נכסי מלוג לית לה רשותא למיתן מתנה מנהון לשום אינש לא ממקרקעי ולא ממטלטלי אלא מרשותא דבעל.ואית רבנן דאמרין המוכר שדה לאשתו במעות שאין טמונין וכן הנותן לה מתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. ומאן דיהיב מתנה לאתתיה מקרקעי או מטלטלי קניא ואי מזבין לה לא קניא דאמר רבא (ב"ב נא:) הלכתא המוכר שדה לאשתו במעות טמונין לא קנתה אימר אנא לגלויי זוזי הוא דבעי ולא קניא במעות שאין טמונין קנתה והבעל אוכל פירות ובמתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. ואתתא דיתבא תותי בעל ויהב לה אבוה או אחוה או איניש מעלמא מתנה (נדרים פח.) ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן לית ליה לבעל בההיא מתנה שום מידי וכל דניחא לה עבדא בה ולית ליה לבעל לעכובי עלה בכל מה דעבדא בה. מי שיצא למדינת הים והניח את אשתו והיו לו קרקעות ומטלטלין ועבדים ומת בלא זרע ועמדה אשתו ומכרה מן העבדים ושחררה או מכרה מאותן קרקעות או נתנה מתנה מן הקרקעות ומן המטלטלין ומן העבדים לא עשתה ולא כלום דהכין אמור רבנן אין האשה יורשת את בעלה דכיון דאיהי לא יורשת היא אתו יורשין ומהדרי כל מאי דעבדי ואי ליכא יורשין בעינן לעיוני דהא אמור רבנן נחלה משמשת והולכת עד ראובן ואי אכלת מנכסי בעלה שפיר אכלת ולית עלה לאהדורי ליורשים מזוני דאכלת וכן הלכה. מי שקידש את האשה וקודם שיכניסנה עמד והבריח את נכסיו לבניו מקרקעי ומטלטלי מתנתו מתנה וגברא דיהב לאיתתיה אמתא במתנה ולא כתיבא בכתיבתה ולא שיימה עליה בהדי כתיבתה מאי דילדא ההיא אמתא דאיתתיה הוי דאמר רבא הלכתא המוכר שדה לאשתו במעות טמונין לא קנתה במעות שאין טמונין קנתה והבעל אוכל פירות במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. ואי גמרא עבידתא ועבדא עבידתא אי קא אכלה מזיני מדבעל עבידתה לבעל ואי לא למרתה. ומאן דשכיב ושבק איתתא ובנתא זעירתא ושבק אמתא ומאני דביתא ולא שבק מקרקעי והוה מיתזנה איתתיה מנכסי בעלה וכן בתר כן הויא לגברא ושבקתינון לבנתיה כתובתה לא גבי אלא ממקרקעי דכיון דלא שבק ראובן מקרקעי אלא מטלטלי כתובה לית לה ומן הלין נכסי דשבק לא גביא כתובתה ומזוני דאכלת מנכסי בעלה שפיר אכלת ולית עלה לל' הדורא להון מאי דאכלת. (תוספתא יבמות פ"ח) האשה רשאה להנשא אפילו לסריס האיש אינו רשאי לשחות כוס העקרין שלא יולידוהאשה רשאה לשתות כוס עקרין שלא תלד רביעקיבא אומר המסרס את הזכרים חייב ואת הנקבות פטור. ואסיר ליה לבר ישראל למבטל מפריה ורביה ואע"ג דאית ליה בנים אסיר ליה למיקם בלא איתתא ואף על גב דאית ליה בנים שרי ליה לזבוני ספר תורה ומנסב אשה בת בנים וקיומי פריה ורביה דאמר רבי יוחנן משום רבן שמעון בן גמליאל (מגילה כז.) אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה ולישא אשה. (יבמות סב:) ותניא ר' יהושע אומר נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו שנאמר בבקר זרע את זרעך וגו' ר' עקיבא אומר למד אדם תורה בילדותו ילמד תורה בזקנותו היה לו תלמידים בילדותו יהיה לו תלמידים בזקנותו שנאמר בבקר זרע את זרעך. אמר רב מתנה הלכה כר' יהושע אלמא אע"ג דאית ליה בנים שרי ליה לזבוני ספר תורה ומנסב איתתא בת בנים. (שם סג:) ומאן דלא עסיק בפריה ורביה כאלו שופך דמים שנאמר שופך דם האדם וסמיך ליה ואתם פרו ורבו.והיכא דנסיב איתתא ושהא בהדה עשר שנין ולא ילידא לא שרי ליה למיבטל מפריה ורביה אלא מתבעי ליה לגרושה ומינסב אתתא אחריתי בת בנים ואולודי בני דתנן (שם סד.) נשא אשה ושהא עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל אלא יוציא ויתן כתובה ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולה מן המנין. והיכא דלא קא מגרש לה מעשינן ליה לבעל בעל כרחיה דכמה דאיתיה גביה סבר דילמא השתא מיעברא ולא נסיב איתתא אחריתי דאמר רב יהודה אמר רב אסי (כתובות עז.) אין מעשין אלא לפסולות כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אבל נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה [אין מעשינן ורב תחליפא ב"א אמר שמואל אפי' נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה] מעשינן ליה לאפוקה וכי נפקא מגבינן לה כתובתה מאי טעמא דכיון דאיהו מיפקד אפריה ורביה והיא לא מיפקדה אמרינן הוא ניהו דלא זכה ליבנות ממנה גרשה ראשון שריא לאינסובי למי שאין לו בנים ומשהא בהדיה עשר שנין ואי לא ילדה תצא ותטול כתובתה לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים דתנו רבנן (יבמות סה.) נשאת לראשון ולא היו לה בנים לשני ולא היו בנים לשלישי לא תנשא אלא למי שיש לו בנים ואם נשאת למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובהוהוא שלא הכיר בה אבל הכיר בה יש לה כתובה ואם אומר לה ראשון ושני החזירי לנו כתובה ששילמנו לך שנישיאיך נישואי טעות היו אין מחזרת להם כלום שיכולה לומר להם עד עכשיו לא לקיתי ואם נשאת לשלישי ולא היו לה בנים ונשאת לרביעי והיו לה בנים וחזרה על השלישי ואמרה לו שלם לי כתובתי שהרי היו לי בנים אין משלם לה כלום יכול הוא שיאמר לה עד עכשיו לא נתרפית. (שם סד.) והיכא דאי עברא ואפילה בגו עשר שני מונה לה עשר שנים משעה שהפילה. והיכא דאיעברא ואפילה תלתא זמני הוחזקה בנפלים ונפקא לאלתר ולא צריך למשהה בהדה עשר שני דתנו רבנן (שם סה:) הפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה הוחזקה בנפלים וכי הוחזקה בנפלים לדידיה דאמרינן שמא לא זכה ליבנות ממנה אבל כתובה אית לה (שם לד:) אמר רב נחמן אמר שמואל כל ששהת אחר בעלה עשר שנים ולא נשאת שוב אינה מתעברת. כי (דף סח) בן עזריה דאמר (כתובות נה.) מן הנישואין גובה את הכל מן האירוסין בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה שלא כתב לה אלא על מנת שהוא כונסה וכי קאמרינן דאית לה לאלמנה מנה ולבתולה מאתים הני מילי הוא דכתב לה כתובה (כתובות פט:) דאמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי אלמנה מן האירוסין מנלן דאית לה כתובה אי נימא מדתנן נתארמלה או נתגרשה בין מן האירוסין בין מן הנשואין גובה את הכל דילמא דכתב לה אי בדכתב לה מאי למימרא לאפוקי מדרבי אלעזר בן עזריה דאמר לא כתב לה אלא על מנת שהוא כונסה. ואלא מדתני רבי חייא אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו מתה אינו יורשה מת הוא גובה כתובתהמתה אינו יורשה אצטריכא ליה תו ולא מידי אלמנה מנה ובתולה מאתים נמי והוא דכתב לה כתובה: