הלכות גדולות · סימן ל״ו, י״ז

(שם פט:) תנו רבנן גט כתובה ומיתה אם גט קודם לכתובה גובה שתי כתובות כתובה קודמת לגט אינו גובה אלא כתובה אחת. מי שהיה נשוי שתי נשים ומת הראשונה קודמת לשנייה. יורשי הראשונה קודמין ליורשי שנייה נשא את הראשונה ומתה נשא את השנייה ומת הוא שנייה ויורשיה קודמין ליורשי ראשונה. פסק דינא דאיתפסיק במעמד דינא דרבנן במתיבתא פלוני בר פלוני נסיב איתתא ושכיבת בחיוהי ונסיב איתתא אחריתי ושכיב בחייה ושכיבת היא בתריה והוה כי היכין דאמור רבנן מתו אחת בחייו ואחת במותו (שם צא.) ואמר מר זוטרא משמיה דרב נחמן הלכתא אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דיכרין וכתובה נעשית מותר לחבירתה. ובדין הוא דבני שנייה בעי למיקדם ומשקל כתובת אמן מן בני ראשונה דתנן נשא את הראשונה ומתה נשא את השנייה ומת הוא שנייה ויורשיה קודמין ליורשי ראשונה אלא כיון דאלו אתיא שנייה למגבא כתובתה מן יתמי לא הוה מציא לאיתפרועי אלא בשבועה דקיימא לן דאינה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה והשתא שכיבא לה וקיימא לן דאין אדם מוריש שבועה לבניו ולא מצו יורשים לאשתבועי לא הוה תפישא אמהון צררי בכתובתה דקתני נשא את הראשונה ומתה נשא שנייה ומת הוא שנייה ויורשיה קודמין ליורשי ראשונה (שבועות מח.) וקא מוקמינן לה הכא במאי עסקינן בשנשבעה ומתה מכלל דכי לא נשבעה יורשים לא מצו אשתבועי ומיגבא הלכך כל מידי דהוה כתיב לשנייה בכתובתה ואיתיה בעיניה בין מן תכשיטין ובין מן מאני ואי אמתה ואיתה שקלין בני שנייה בלא דינא ולא דיינא ושארא אף על גב דאית ליה מקרקעי לא מצו גבו דאיתחייבא לה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו ובני ראשונה או אית ליה לאבוהון מקרקעי גבו כתובת בנין דיכרין דליכא עליהון שבועה דלא נתנה כתובה לגבות מחיים ושארא מאי דשבק אבוהון בין מקרקעי בין מטלטלי שקלין כולהון יורשי ראשונה ויורשי שנייה בהדדי. איניש איניש מאטי מאנתיה. (כתובות צא.) מי שהיה נשוי שתי נשים ומתו ואחר כך מת הוא והיתומים מבקשין כתובת אמן ואין שם אלא כדי שתי כתובות חולקות בשוה היה שם מותר דינר אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן ואם אמרו יתומים הרי אנו (דף עג) מעלים על נכסי אבינו יפה דינר כדי שיטלו כתובת אמן אין שומעין להם אלא שמין את הנכסים בבית דין. תנו רבנן לזו אלף זוז ולזו חמש מאות זוז אם יש מותר דינר אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן ואם לאו חולקין בשוה. פשיטא מרובין ונתמעטו כבר זכו בהן יורשין מועטין ונתרבו מאי ת"ש דנכסי דבי בר צינור מועטין ונתרבו הוו אתי לקמיה דרב עמרם אמר להו זילו פייסינהו לא אשגחו אמר להו אי אשגחיתו מוטב ואי לא מחינא לכו בסילוא דלא מבע דמא שדרינהו לקמיה דרב נחמן אמר להו כשם שמרובין ונתמעטו זכו בהן יורשין כך מועטין ונתרבו זכו בהן יורשין. אל"ף ומא"ה מצו"ה בכתוב"ה יעק"ב זק"ף שדותי"ו ב"דברי' העסקי"ן סימן. (שם צא:) ההוא גברא דהוה מסקי ביה אלפא זוזי הוו ליה תרי אפדני זבנינהו לחדא בחמש מאה ולחדא בחמש מאה אחא בעל חוב טרפה לחדא מינייהן הדר אתא קא טריף לה לאידך שקל לוקח אלפא זוזי ואיל לגביה א"ל אי שויא לך אלפא זוזי לחיי ואי לא שקול אלפא זוזי ואיסתלק סבר רמי בר חמא למימר היינו מתניתין אם אמרו יתומים הרי אנו מעלים על נכסי אבינו יפה דינר וכו' אמר ליה רבא מי דמי התם אית ליה פסידא ליתמי הכא מאי פסידא אית ליה אלפא יהב ואלפא קא שקיל והלכה כרבא. טורפא בכמה כתבינן רבינא אמר באלפא רב עוירא אמר בחמש מאה והלכתא בחמש מאה. ההוא גברא דהוו מסקי ביה מאה זוזי הוו ליה תרין קטיני זבנינהו לחדא בחמשין ולחדא בחמשין אתא בעל חוב טרפיה לחד מינייהו הדר אתא קא טריף לה לאידך שקל מאה זוזי ואזיל לגבי' א"ל אי שוי לך מאה זוזי לחיי ואי לא שקיל מאה זוזי ואיסתלק סבר רב יוסף למימר היינו מתניתין אם אמרו יתומים הרי אנו א"ל אביי מי דמי התם אית להו פסידא ליתמי הכא מאי פסידא אית ליה מאה יהב מאה קא שקיל טירפא בכמה כתבינן רבינא אמר במאה רב עוירא אמר בחמשין והלכתא בחמשין. ההוא גברא שכיב ושבק חד קטינא דהוה שוי חמשין זוזי אתא בעל חוב קא טריף ליה יהבו ליה יתמי חמשין זוזי וסלקוה הדר אתא קא טריף ליה אתו לקמיה דאביי אמר להו מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם הנך קמאי מצוה עבידתו השתא כי טריף בדין קא טריף ולא אמרן אלא דלא אמרו ליה הני חמשין זוזי דמי קטינא אבל אמרו ליה הני חמשין זוזי דמי קטינא סלוקי סלקוה. ההוא גברא דזבנה לכתובתה דאימיה בטובת הנאה וא"ל ללוקח אי אתיא אם מערערא לא מפצינא לך שכיבא אימיה ולא ערערא אתא איהו וקא מערער סבר רמי בר חמא למימר איהו במקום אימיה קאי אמר ליה רבא נהי דאחריות דאימיה לא קביל אחריות דידיה מי לא קביל. אמר רמי בר חמא ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות וחזר שמעון ומכרה לראובן באחריות ואתא בעל חוב דראובן קא טריף לה מיניה דינא הוא דאזיל שמעון ומפצי ליה א"ל רבא נהי דאחריות דעלמא לא קביל אחריות דנפשיה מי לא קביל. (שם צב.) ומודה רבא בראובן שירש שדה מיעקב ומכרה לשמעון שלא באחריות וחזר שמעון ומכרה לראובן באחריות ואתא בעל חוב דיעקב קא טריף לה דינא הוא דאזיל שמעון ומפצי ליה מאי טעמא בעל חוב דיעקב כבעל חוב דעלמא דמי. אמר רמי בר חמא ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפן עליו במלוה ומת ראובן ואתא בעל חוב דראובן קא טריף ליה מיניה דשמעון ופייסיה שמעון בזוזי דינא הוא דאמרי ליה בני ראובן לשמעון אבא מטלטלין שבק גבך ומטלטלי לבעל חוב לא משתעבדי. אמר רבא ואי פקח שמעון מגבי להו ארעא והדר גבי לה מינייהו כדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם בעל חוב חוזר וגובה אותה מהם. (שם צד.) אמר רב הונא תרי אחי או תרי שותפי דאית להו דינא בהדי חד וקדים חד מינייהו תבעיה בדינא לא מצי אידך למימר ליה את לאו בעל דברים דידי את אלא שליחותיה עביד ובדאזיל בהדיה לא מצי אידך הדר תבע ליה. איקלע רב נחמן לסורא עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ליה כי האי גוונא מאי בעל חוב דכתיב שטריה בחמשה בניסן וכתיב אורכתא להאי דכתיב שטריה בלא זמנא וכן האי נמי כתיב אורכתא לאידך דכתיב שטריה בחמשה בניסן ואזל חד מנהון גבי בתרי שטרי מפיק תחלה שטריה אי מגבי ביה מוטב ואם לא מפיק שטרא דחבריה עם אורכתיה דאורכיה כלומר שליחא דחבריה הוא וגבי.