הלכות גדולות · סימן ל״ו, ט״ז

(שם עז.) האיש שהיו בו מומין אין כופין אותו להוציא אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים במומין קטנים אבל בגדולים כופין אותו להוציא אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים במומים קטנים אבל בגדולים כופין אותו להוציא. אמר רב נחמן ונכפה כמומין שבסתר דמי והני מילי דקביע ליה זמן אבל לא קביע ליה זמן כמומין שבגלוי דמי. האיש שהיו בו מומין רב יהודה תני נולדו חייא בר רב תני היו מאן דאמר נולדו כל שכן היו דהא סבר וקביל ומאן דאמר היו אבל נולדו לא תנן אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים במומים קטנים אבל בגדולים כופין אותו להוציא בשלמא למאן דאמר נולדו היינו דשאני בין גדולים ובין קטנים אלא למאן דאמר היו מה לי גדולים מה לי קטנים הא סבר וקביל באומרת כסבורה אני שאני יכולה לקבל עכשיו אין אני יכולה לקבל ואלו מהן מומין גדולים פירש רבן שמעון בן גמליאל נקטעה ידו נסמת עינו נשברה רגלו. אתמר רבי אבא בר יעקב אמר רבי יוחנן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל רבא א' רב נחמן הלכה כדברי חכמים איכא דאמרי אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ומי א"ר יוחנן הכי והאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה אמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן. ואלו שכופין אותן להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס ומקמץ ומצרף נחשת והבורסי בין שהיו בו עד שלא נשאו ובין משנשאו נולדו ובכולן אמר רבי מאיר אע"פ שהתנה עמו יכולה היא שתאמר כסבורה הייתי שאני יכולה לקבל עכשיו איני יכולה לקבל וחכמים אומרים מקבלת היא על כרחה חוץ ממוכה שחין מפני שממקתו. מעשה בצידן בבורסי שמת והיה לו אח בורסי אמרו חכמים יכולה היא שתאמר לאחיך הייתי יכולה לקבל ולך איני יכולה לקבל. אמר מר מפני שהיא ממקתו פשיטא (שם ע"ב) לא צריכא דאף על גב שהיא רוצה לעמוד עם מוכה שחין והוא רוצה לעמוד עמה אפילו הכי כופין אותו להוציא מפני שממקתו. (שם עז.) מאי בעל פוליפוס רב יהודה אמר שמואל ריח החוטם במתניתא תנא ריח הפה. רב אסי מתני איפכא ומותיב בה סימנא שמואל לא פסיק פומיה מכוליה פרקין. (שם עח.) האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס מודים בית שמאי ובית הלל שאם מוכרת ונותנת קיים נפלו לה משנתארסה בית שמאי אומרים תמכור ובית הלל אומרים לא תמכור ואלו ואלו מודים שאם מוכרת ונותנת קיים אמר רבי יהודה אמרו לפני רבן גמליאל הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים אמר להם בחדשים אנו בושים אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים. (שם ע"ב) רב ושמואל דאמרי תרוייהו בין שנפלו לה עד שלא תתארס ובין שנפלו לה משנתארסה ונשאת בעל מוציא מיד הלקוחות כמאן לא כרבי יהודה ולא כרבי חנניה בן עקביא אינהו דאמור כרבותינו דתניא רבותינו חזרו ונמנו בין שנפלו לה עד שלא תתארס ובין שנפלו לה משתתארס ונשאת בעל מוציא מיד הלקוחות. נפלו לה משנשאת אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה שהבעל מוציא מיד הלקוחות. (שם עט.) ההיא דבעיא דתברחינהו לנכסה מגברה כתבתינהו לברתה לסוף אינסיב ואיגרש אתאי לקמיה דרב נחמן קרעיה לשטרא אזל רב ענן לקמיה דמר עוקבא א"ל חזי מר נחמן חקלאה היכי מקרע שטרי דאינשי א"ל אימא לי איזה גופא דעובדא היכי הוה אמר ליה הכי הוה מעשה אמר ליה שטר מברחת קאמרת הכי אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל אני מוראי הוראה ואם יבוא שטר מברחת לידי אקרענו. אמר ליה רבא לרב נחמן טעמא מאי אמר ליה לא שביק איניש נפשיה ויהיב לאחריני אמר ליה הני מילי לאחריני הא לברתה יהבה אפילו הכי במקום ברתה נפשה עדיפא לה (שם ע"ב) תניא ולד בהמת מלוג לבעל ולד שפחת מלוג לאשה חנניה אומר עשו ולד שפחת מלוג כולד בהמת מלוג אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניה אמר רבה מודה חנניה שאם נתגרשה נותנת דמים ונוטלתן מפני שבח בית אביה. (שם נד.) אלמנה רב אמר שמין כל מה שעליה. כלתא דבי בר אלישיב הוה קא תבעה כתובתה מיתמי הוה קממטיא להו לבי דינא אמרו לה לבוש וכסיי דזילא בן מלתא דתזלון הכי לבשתינהו לכולהו מאנא אתו לקמיה דרבינא אמר להו הלכתא כרב דאמר שמין כל מה שעליה. (שם פ:) והלכתא בעל שמכר קרקע לפירות לא עשה ולא כלום מאי טעמא אביי אמר חיישינן שמא תכסוף רבא אמר משום רוח ביתא מאי בינייהו איכא בינייהו ארעא דמקרבא למתא אי נמי בעל ארי' הוא אי נמי זוזי וקא עביד בהו עסקא (שם פ.) אבימי בריה דרבי אבהו הוו מסקי ביה זוזי בי חוזאי שדרינהו ביד רב חמא בריה דרבה בר אבוה אזל פרעינהו אמר להו הבו לי שטרא אמרי ליה הני סטראי נינהו אתא לקמיה דרבי אבהו אמר ליה מיגו דאי בעאי אמרי לא היו דברים מעולם יכלו למימר סטראי נינהו לענין שלומי שליח מאי אמר רב אשי חזינן אי אמר ליה שקול שטרא והב זוזי משלם הב זוזי ושקול שטרא לא משלם ולא היא בין כך ובין כך משלם דאמר ליה לשליחא לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. ההיא איתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי אתו יורשין קא תבעי ליה מינה אמרה להו מחיים תפישנא ליה אתאי לקמיה דרב נחמן אמר לה אית ליך סהדי דתבעוה מינך מחיים ולא יהביתוה נהלייהו אמרה ליה לא אמר לה אי הכי לאחר מיתה תפישת ותפישה דלאחר מיתה ולא כלום היא. ההיא איתתא דאיחייבא שבועה בי דינא דרבא אמרה ליה בת רב חסדא ידענא בה דחשידא אשבועתא אפכה רבא אשכנגדה זימנין הוו יתבין רב פפא ורב אדא בר מתנה קמיה אתא ההוא שטרא לקמיה אמר ליה רב פפא ידענא ביה דפריעא הוא א"ל איכא איניש אחרינא בהדי מר אמר ליה רב אדא בר מתנה ולא ליהוי רב פפא כבת רב חסדא אמר ליה ההיא קים לי בגוה. א"ר פפא השתא דאמרת קים לי בי' מילתא היא כגון אבא מר ברי דקים לי בגויה קרענא שטרא אפומיה קרענא סלקא דעתך אלא מרענא שטרא אפומיה. ההיא איתתא דאיחייבא שבועה בי דינא דרב ביבי בר אביי אמר לה בעל דין תיתי ותשתבע לי במתא אמרה להו כתובו לי זכותא דכי משתבענא יהבי לי אמר להו רב ביבי בר אביי כתבו לה אמר רב פפא משום דאתו ממולאי אמרי מילי מוליאתא והאמר רבא האי אשרתא דדייני דליכתבה מקמי דליהוו סהדי אחתימת ידייהו פסילא אלמא מחזי כשיקרא וליתא לדרב פפא מדרב נחמן דאמר רב נחמן אומר היה רבי מאיר אפילו מצאו באשפה וחתמו ונתנו לה כשר ועד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי מאיר אלא בגיטי נשים דבעינן כתיבה לשמה אבל בשאר שטרות מודו ליה דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שיעבודו טעמא דנמחל שיעבודו אבל מיחזי כשיקרא לא חיישינן והלכתא כרב ביבי בר אביי דהיכא דמיחייב שבועה בבית דין ואמר בעל דין לישתבע במאתיה דיכא הוא דאזיל בהדיה או בהדי שלוחיה ומשתבע במאתיה. בעל חוב ויורש שקדם אחד מהם והחזיק במטלטלין הרי זה זריז ונשכר. מי שיצא הוא ואביו למדינת הים מת הבן או מת האב לעולם נכסים בחזקת זקן. (שם פה:) ההוא גברא דאפקיד שב מרגניתא כי צירן בסדינא גבי מיאשא בר בריה דר' יהושע בן לוי שכיב רבי מיאשא ולא פקיד אתו לקמיה דרבי אמי אמר להו חדא דידענא ביה בר' מייאשא דלא אמיד ועוד הא קא יהיב סימנא ולא אמרן אלא דלא רגיל דעייל ונפיק לביתיה אבל רגיל דעייל ונפיק אימר איניש אחרינא אפקיד ומחזא חזא. ההוא גברא דאפקיד מטכסא גבי רב דימי אחוה דרב ספרא שכיב רב דימי ולא פקיד אתא לקמיה דרבי אבא אמר ליה חדא דידענא ביה ברב דימי דלא אמיד ועוד הא קיהיב סימנא ולא אמרן אלא דלא רגיל דעייל ונפיק אבל רגיל דעייל ונפיק אימר איניש אחרינא אפקיד ומחזא חזא. ההוא דאמר להו נכסיי לטוביא שכיב אתא טוביא א"ר יוחנן כבר בא טוביא אמר לטוביא ואתא רב טוביא לטוביא אמר לרב טוביא לא אמר ואי גייס ביה הא גייס בי' באו שני טוביים שכן ותלמיד חכם ת"ח קודם קרוב ותלמיד חכם ת"ח קודם. איבעיא להו שכן וקרוב מאי ת"ש טוב שכן קרוב מאח רחוק שניהם שכנים שניהם קרובים שניהם תלמידי חכמים שודא דדייני. איתתא דאית לה זוזי ובעיא לאברוחינהו מגברא נכתוב לה מקמי דמקדש לה שטרא וליתן לה והכי כתיב לה על מנת שאין לי רשות בהן ולא דין ודברים. ואי דחלא דילמא שמיט ואכיל להו מינה ולית ליה נכסי תכתבינון למאן דניחא לה במתנה (שם עט.) והכי כתבא בשטרא הרי הן לך במתנה מהיום לכשאני רוצה דאמור רבנן דכי האי גוונא קני עד ההוא יומא דבעיא להו מיניה. (שם פו.) אמר שמואל המוכר שטר לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל (ב"ב קמז:) ומודה שמואל שאם נתנו במתנת שכיב מרע שאין יכול למחול (כתובות פו.) אמר רב הונא בריה דרב יהושע ואי פקח הוא מקרקיש ליה זוזי וכתיב ליה שטרא בשמיה. אמר אמימר מאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה שטרא מעליא ומאן דלא דאין מגבי ביה דמי ניירא בעלמא הוה עובדא ואכפייה רפרם לרב אשי ואגבי בי' ככשורא לצלמי (כתובות פה:) ומודה שמואל במכנסת שטר חוב נבעלה וחזרה ומחלתו שאינו מחול מפני שידו כידה. קריבתיה דרב נחמן זבינתיה לכתובתה בטובת הנאה אתו יורשים קא תבעי לה לברתה אמר להו רב נחמן ליכא דלנסבה עצה להא דתיזיל ותחלה לכתובתה דאימה לגבי אבוה ותהדר ותירתיה מיניה שמעא אזלא עבדא אמר רב נחמן עשינו עצמנו כערכי הדיינין ומעיקרא מאי סבר ומבשרך לא תתעלם. הפוגמת כתובתה וכו'. (שם פח.) תנן וכן היתומין לא יפרעו אלא בשבועה יתומים ממאן אי נימא מלוה השתא אבוהון שקיל בלא שבועה אינהו בשבועה הכי קאמר וכן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה. אמר רבי זריקא אמר רב יהודה לא שנו אלא שאמרו יתומים אמר לנו אבא לויתי ופרעתי אבל אמרו אמר לנו אבא לא לויתי אף בשבועה לא יפרעו. מתקיף לה רבה אדרבה כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי אלא אי אתמר הכי אתמר א"ר זריקא אמר רב יהודה לא שנו אלא שאמרו יתומים אמר לנו אבא לויתי ופרעתי אבל אמרו לא לויתי נפרעין שלא בשבועה שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי. והנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה א"ר אחא מעשה בא לפני רבי יצחק נפחא באנטוכיא ואמר לא שנו אלא כתובת אשה משום חנה אבל בעל חוב לא אמר רבא אמר רב נחמן אפילו בעל חוב שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו והולך למדינת הים ואתה נועל דלת בפני לוין.