הלכות גדולות · סימן ל״ו, י״א

(שם נב.) ת"ר לאחר מיתת בעלה אין היבמין חייבין לפדותה ולא עוד אלא אפילו נשבית בחיי בעלה ואחר כך מת בעלה אין היבמין חייבין לפדותה שאין אני קורא בה ואתבינך לי לאינתו. ת"ר נשבית והיו מבקשין ממנה עד עשרה בדמיה פעם ראשונה פודה מכאן ואילך רצה פודה רצה אינו פודה רבן שמעון בן גמליאל אומר אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם (שם ע"ב) הא בכדי דמיהן פודין אף על גב דפרקונה יתר מכתובתה ורמינהו נשבית והיו מבקשין ממנה עד עשרה בכתובתה פעם ראשונה פודה מכאן ואילך רצה פודה רצה אינו פודה רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היה פרקונה כנגד כתובתה פודה ואם לאו אינו פודה רשב"ג תרי קולי אית ליה והלכתאכתנא קמא. לקתה חייב לרפאותה. ת"ר אלמנה ניזונית מנכסי יתומים ואם צריכה רפואה הרי היא כמזונות רבן שמעון בן גמליאל אומר רפואה (דף עא) שיש לה קצבה מתרפאה מכתובתה רפואה שאין לה קצבה הרי היא כמזונות א"ר יוחנן עשו הקזת דם בארץ ישראל כרפואה שאין לה קצבה. קריביה דרבי יוחנן הוו להו איתת אבא דהוו צריכה רפואה כל יומא אתו לקמיה דר' יוחנן אמר להו זילו קוצו לה מידי לרופא א"ר יוחנן עשינו עצמנו כערכי הדיינין מעיקרא מאי סבר ולבסוף מ"ס מעיקרא סבר ומבשרך לא תתעלם ולבסוף סבר אדם חשוב שאני אמר ר"י משום רבי שמעון בן יוחאי מפני מה תקנו כתובת בני דיכרין כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו בבנו. ומי איכא מידי דרחמא אמר ברא לירות ברתא לא תירות ואתו רבנן ומתקני דתירות ברתא הא נמי דאורייתא היא דכתיב קחו נשים והולידו בנים ובנות וגו' בשלמא בני בידן אלא בנתא מי בידן אלא הא קמ"ל דנלבשה וניכסייה וניתן לה מידי כי היכין דקפצין עלה אינשי ואתו נסבין לה ועד כמה אביי ורבא דאמרי תרוייהו עד עשור נכסי. (שם ע:) עד מתי הבת ניזונית עד שתתארס משום רבי אלעזר אמרו עד שתבגור. תני רב יוסף עד דהויין נשין. (שם נב:) לא כתב לה בנן נוקבן דיהוו ליכי מינאי יהויין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתלקחן לגוברין חייב מפני שהוא תנאי בית דין (שם נד.) אמר רב נחמן אמר שמואל תבעוה לינשא וניפייסה אין לה מזונות הא לא ניפייסה יש לה מזונות אמר רב ענן לדילי מיפרשא לי מיניה דמר שמואל אמר מחמת פלוני בעלי יש לה מזונות מחמת בני אדם שאינן מהוגנין לי א"ל מזונות אמר רב חסדא זינתה א"ל מזונות אמר רב יוסף כחלה ופירכסה אין לה מזונות מ"ד זינתה כל שכן כיחלה ופירכסה ומאן דאמר כיחלה ופירכסה אבל זינתה אית לה מאי טעמא יצר אנסה ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות. (שם נה.) איתמר כתובת בנין דיכרין פומבדיתאי אמרי לא טרפא ממשעבדי וירתון תנן בני מתא מחסיא אמרי טרפא ממשעבדי ויסבון תנן. מטלטלי ואיתנהו בעינייהו בלא שבועה ליתנהו בעינייהו פומבדיתאי אמרי בלא שבועה בני מתא מחסיא אמרי בשבועה והלכתא בלא שבועה. ייחד לה בארבע מצרנהא בלא שבועה בחד מצרא פומבדיתאי אמרי בלא שבועה בני מתא מחסיא אמרי בשבועה והלכתא בלא שבועה. אמר לעדים כתובו וחתומו והבו לה קנו מיניה לא צריך לאימלוכי ביה לא קנו מיניה פומבדיתאי אמרי לא צריך לאימלוכי ביה בני מתא מחסיא אמרי צריך לאימלוכי ביה והלכתא צריך לאימלוכי ביה. פירושא למה אמרו בני מתא מחסיא צריכין לאימלוכי ביה נפקא מינה דצריכין סהדי למימר ללוה כותבין אנו אודיתך דילך לפלוני ונחתום וניתן ליה אם אמר להו כתוב וכותבין ואם אמר תהא עדותכם על פה אין כותבין נפקא מינה אי אמר לסהדי כתובו גובה מנכסים משועבדין דנעשה כמלוה בשטר וטריף ממשעבדי ואם אמר אל תכתבו גובה מנכסים בני חורין וכן הלכה (שם נד:) אעפ"י שאמרו בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה אם רצה להוסיף אפי' מאה מנה מוסיף נתארמלה או נתגרשה בין מן האירוסין ובין מן הנישואין גובה את הכל רבי אלעזר בן עזריה אומר מן הנשואין גובה את הכל מן האירוסין בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה שלא כתב לה אלא על מנת שהוא כונסה (שם נו.) והלכה למעשה כר"א בן עזריה בעי רבי אבין נכנסה לחופה ולא נבעלה מהו חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קנה. ת"ש דתני רב יוסף שלא כתב לה אלא על חיבת לילה הראשון בלבדומדבעי רב אשי ופשיט אם תימצי לומר חיבת חופה קונה ש"מ חיבת חופה קונה ש"מ. (שם נט:) אלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה טוחנת ואופה ומכבסת ומבשלת ומניקה את בנה ומצעת את המטה ועושה בצמר הכניסה לו שפחה אחת לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת שתים אין מבשלת ואין מניקה את בנה שלש אין מצעת את המטה [ואינה עושה בצמר] ארבע יושבת בקתדרא רבי אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה אותה לעשות בצמר מפני שהבטלה מביאה לידי זימה. טוחנת סלקא דעתך אימא מטחנת ואיבעית אימא בריחיא דידה. ומניקה את בנה ת"ר נדרה מלהניק את בנה בית שמאי אומרים שומטת דד מפיו וב"ה אומרים כופה ומיניקתו נתגרשה אינו כופה ואם היה בנה מכירה נותן לה שכרה ומיניקתו מפני הסכנה אם היה בנה מכירה (שם ס.) עד כמה אמר רבי אבא א"ר ירמיה בר אבא רב אמר שלשה חדשים ושמואל אמר שלשים יום ורבי יצחק אמר ר' יוחנן חמשים יום. אמר רב שימי בר אשי הלכה כרבי יצחק שאמר משום רבי יוחנן בשלמא רב ורבי יוחנן חד חד כי חורפיה אלא לשמואל כי האי גוונא מי משכחת לה כי אתא רמי בר יחזקאל אמר לא תציתו להני כללי דכייל יהודה אחי משמיה דשמואל הכי אמר שמואל כל זמן שמכירה. ההיא דאתאי לקמיה דשמואל אמר ליה לרב דימי בר יוסף זיל בדקה אזל אותבה בדרא דנשי שקליה לברה אהדריה עלייהו כי מטא לגבה סוה לאפה כבשתינהו לעיניה מיניה אמר לה (נקף) עינה דהך איתתא קום דרי בריך סומא מנא ידע אמר רב אשי בריחא ובטעמא. ת"ר יונק תינוק והולך עד עשרים וארבעה חדש מכאן ואילך כיונק שקץ דברי ר"א רבי יהושע אומר אפילו ארבע וחמש שנים פירש לאחר עשרים וארבעה חודש וחזר כיונק שקץ אמר רב יוסף הלכה כרבי יהושע תניא רבי מרינוס אומר גונח יונק חלב בשבת מאי טעמא יונק מפרק כלאחר יד הוא ומשום צערא שרו ליה רבנן אמר רב יוסף הלכה כרבי מרינוס. תניא נחום איש גליא אומר צנור שעלו בו קשין וקשקשין ממעכו ברגל בצנעא בשבת ואינו חושש מ"ט מתקן כלאחר יד הוא ומשום פסידא שרו ליה רבנן אמר רב יוסף הלכה כנחום איש גליא. פירש לאחר עשרים וארבעה חודש וחזר כיונק שקץ וכמה אמר רב יהודה בר חביבא אמר שמואל שלשה ימים איכא דאמרי תני רבי יהודה בר חביבא קמיה דשמואל שלשה ימים והלכתא (שם סא.) היא אמרה אנא מוניקנא לבראי והוא אמר משלימנא ליה למוניקתא לדילה שמעינן בעל אמר לאיתתיה מוניק בריך והיא אמרה משלימנא ליה למוניקתא מותבינן לה לאיתתא ומהדרינן ינוקא על הנך נשי כולהו ואי ידע לה לאימה אכפינן לה ומניקה ליה מפני הסכנה והני מילי בגו תלתא ירחי אבל לבתר תלתא ירחי ודאי ידע לה לאימיה ולא צריכה בדיקה ואכפינן לה ומוניקה ליה. (תוספתא פ"ה) אין האיש כופה את אשתו להניק את בן חבירו ואין האשה כופה את בעלה להניק את בן חברתה.