(שם ס:) תנו רבנן נתנו לה בן להניק הרי זה לא תניק עמו לא בנה ולא בן חברתה פסקה קמעא אוכלת הרבה משלה ולא תאכל עמו דברים הרעים לחלב. (שם נו:) אחתיה דרמי בר חמא הוה נסיבא לרב אויא אירכס כתובתה אתו לקמיה דרב יוסף אמר להו הכי אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים משהא אדם את אשתו שתים ושלש שנים בלא כתובה אמר ליה אביי והאמר שמואל הלכה כרבי מאיר בגזרותיו אי הכי זיל כתוב לה ר' אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זימה. (שם סא:) אמר רב מלכי' אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר"א. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובה שהבטלה מביאה לידי שיעמום.
הלכות גדולות · סימן ל״ו, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.