הלכות גדולות · סימן ל״ו, י׳

(שם מז:) ת"ר שארה אלו מזונות וכן הוא אומר ואשר אכלו שאר עמי כסותה כמשמעה עונתה זה עונה האמורה בתורה וכן הוא אומר אם תענה את בנותי ר' אליעזר אומר שארה זו עונה האמורה בתורה שנאמר איש איש אל כל שאר בשרו וגו' כסותה כמשמעה עונתה אלו מזונות וכן הוא אומר ויענך וירעיבך וגו' (שם מח.) רבי אליעזר בן יעקב אומר שארה כסותה לפישארה תן כסותה שלא יתן לה חדשים בימות החמה ושחקים בימות הגשמים כסותה ועונתה לפיעונתה תן כסותה שלא יתן של ילדה לזקינה ושל זקינה לילדה תני רב יוסף שארה זה קירוב בשר שלא ינהג בה מנהג פרסיים שמשמשין מטותיהן בלבושיהן. מסייעא ליה לרב הונא דאמר רב הונא האומר אי איפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה. (שם מו:) האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף בשטר ובביאה וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ומקבל את גיטה ואינו אוכל פירות בחייה נשאת יתר עליו הבעל שהוא אוכל פירות בחייה וחייב במזונותיה ובפרקונה ובקבורתה ר' יהודה אומר אפילו עני שבישראל לא יפחות משני חלילים ומקוננת. בכסף מנלן אמר רב אמר קרא ויצאה חנם אין כסף אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומנו אביה שטר וביאה דכתיב והיתה ואיתקוש הוויות להדדי (שם מז.) זכאי במציאתה דלא תיהוי ליה איבה. מעשה ידיה דאמר רב הונא אמר רב מנין שמעשה ידיה לאב שנא' וכי ימכר איש את בתו לאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאביה. בהפרת נדריה דכתיב בנעוריה בית אביה. ומקבל את גיטה דכתיב ויצאה והיתה ואיתקש יציאה להוויה והני מילי דלא אינסיבא דעדיין ברשותיה קיימא (שם מג:) אבל אינסיבא כיון דנשאת אין לאביה רשות בה. ואינו אוכל פירות בחייה כגון היכא דמית אמה בחיי אביה והדר נפלו לה נכסי מבית אמה בעל לא ירית לה דאמר מר אין הבעל יורש את אשתו בקבר וירית לה ברתה כי לית ליה [בני] ולית ליה לאכול פירות בחייה נשאת יתר עליו הבעל שהוא אוכל פירות בחייה וחייב במזונותיה ובפרקונה ובקבורתה ר' יהודה אומר אפי' עני שבישראל לא יפחות משני חלילים ומקוננת. (שם מח.) אמר רב חסדא אמר מר עוקבא הלכה כר' יהודה ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא מי שנשתטה בית דין יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו ובניו ובנותיו ודבר אחר א"ל רבינא לרב אשי מ"ש מהא דתנן מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות בית דין יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו אבל לא בניו ובנותיו ולא דבר אחר א"ל ולא שני לך בין יוצא לדעת ליוצא שלא לדעת מאי דבר אחר רב חסדא אמר תכשיט רב יוסף אמר צדקה מאן דאמר תכשיט כל שכן צדקה מאן דאמר צדקה אבל תכשיט לא ניחא ליה דתינוול (שם נט:) אין אשה אשה אלא תכשיטיה אשה. (שם מח.) אמר רב חייא בר אבין אמר רב הונא מי שהלך למדינת הים ומתה אשתו בית דין יורדין לנכסיו וקוברין אותה לפי כבודה לפיכבודה ולא לפי כבודו אימא אף לפי כבודו הא קמ"ל דעולה עמו ואינה יורדת עמו אפילו לאחר מיתה. אמר רב מתנה האומר אם מתה אשתו אל תקברוה מנכסיו שומעין לו מאי שנא כי אמר דנפלו להו נכסי קמי יתמי כי לא אמר נמי נכסי קמי יתמי רמו אלא אם מת הוא אל תקברוהו מנכסיו אין שומעין לו לא כל הימנו שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הציבור. (שם מט.) הבא על אשת איש כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין אף על פי שלא נבעלה הרי זו בחנק נכנסה לרשות בעל בעלמא ש"מ. (שם ע"ב) א"ר אילעא א"ר שמעון בן לקיש משום רבי חנינא באושא התקינו שיהא אדם זן בניו ובנותיו קטנים הלכתא כוותיה או לא ת"ש כי הוו אתו לקמיה דרב יהודה אמר להו יארור ילדה ואבני (נ"א מתא) מינה שריא כי הוו אתו לקמיה דרב חסדא אמר להו כפו ליה אסיתא בציבורא וניקום עלה ונימא עורבא בעי בניה וההוא גברא לא בעי בניה כי הוו אתו לקמיה דרבא א"ל ניחא לך דליתזנו בני מצדקה ולא אמרן אלא דלא אמיד אבל אמיד אכפינן ליה על כרחיה. א"ר אילעא א"ר שמעון בן לקיש באושא התקינו הכותב כל נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונין מהם מתקיף לה רבי זירא ואיתימא ר' שמואל בר נחמני גדולה מזו אמרו אלמנתו ניזונית מנכסיו הוא ואשתו מיבעיא דשלח רבין באיגרתיה מי שמת והניח אלמנה ובת אלמנתו ניזונית מנכסיו נשאת הבת אלמנתו ניזונית מנכסיו מתה הבת א"ר יהודה בן אחותו של ר' יוסי ברבי חנינא על ידי היה מעשה ואמרו אלמנתו ניזונית מנכסיו הוא ואשתו מיבעיא מהו דתימא התם הוא דליכא איניש דטרח אבל הכא נטרח לדידיה ולדידיה קמ"ל. הלכתא כוותיה או לא ת"ש דרבי חנינא ור' יונתן הוו יתבי אתא ההוא גברא גחין ונשקיה לרבי יונתן אכרעיה א"ל רבי חנינא מאי האי א"ל כותב נכסיו לבניו הוה ועשיתינהו וזנוה אי אמרת בשלמא לאו דינא משום הכי בעי עשויינהו אלא אי אמרת דינא עשויינהו למה לי אלמא לית הלכתא כמאן דאמר הוא ואשתו ניזונין מהם דאי הוה הוא ואשתו ניזונין מהם לא הוה מעשי להו ר' יונתן. והלכתא הכותב כל נכסיו לבניו או לאחר לא הוא ולא אשתו ניזונין מהם.ואמר רבי אילעא באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יתר מחומש אע"ג דלית הלכתא כוותיה בהני תרין בהמבזבז הלכתא כוותיה דקאמרינן תניא נמי הכי המבזבז אל יבזבז יתר מחומש ומעשה באחד שביקש לבזבז יתר מחומש ומנו ר' ישבב ולא הניחו חביריו ומנו ר' עקיבא ואיכא דאמרי ר' עקיבא ולא הניחו חביריו ומנו ר' ישבב (שם סז:) והני מילי מחיים שמא ירד מנכסיו אבל לאחר מיתה לית לן בה. ותו קא מקשינן לה אדמר עוקבא דמציאת האשה וקא אמרינן היכי עביד הכי והאמר מר המבזבז אל יבזבז יתר מחומש ולא קאמרינן דלאו הלכה היא אלא משנינן הכי הני מילי בחייו שלא ירד מנכסיו אלמא הלכתא היא. (שם נ.) א"ר יוסי ברבי חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות. (שם נא.) ההוא יתום ויתומה דאתו לקמיה דרבא אמר להו רבא העלו ליתום בשביל יתומה אמרי ליה רבנן לרבא והא מר הוא דאמר ממקרקעי אבל לא ממטלטלי בין למזוני בין לכתובה ובין לפרנסה. אמר להו אלו בעי שפחה לשמשו מי לא יהבינן ליה כ"ש הכא דאיכא תרתי. תנו רבנן אחד נכסים שיש להם אחריות ואחד נכסים שאין להם אחריות מוציאין למזון אשה ובנות דברי רבי ר"ש בן אלעזר אומר מנכסים שיש להם אחריות מוציאין לבנים מן הבנים ולבנות מן הבנות ולבנות מן הבנים אבל לא לבנים מן הבנות בנכסים מועטין נכסים שאין להם אחריות מוציאין לבנים מן הבנים ולבנות מן הבנות ולבנים מן הבנות אבל לא לבנות מן הבנים והלכה כר"ש בן אלעזר.