הלכות גדולות · סימן ל״ב, ט׳

(כתובות ס:) תנו רבנן מניקה שמת בעלה בתוך עשרים וארבעה חודש הרי זו לא תנשא ולא תתארס עד שיהו לה עשרים וארבעה חודש דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר שמונה עשר חודש א"ר נתן בן יוסף הן הן דברי בית שמאי הן הן דברי בית הלל שבית שמאי אומרים עשרים וארבעה חודש ובית הלל אומרים שמונה עשר חודש ומסקנא כי אתא לקמיה דרב יוסף א"ל רב ושמואל דאמרי תרוייהו צריכה להמתין עשרים וארבעה חודש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו. תנו רבנן הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיה לה כעס עם בעלה או שהיה בעלה זקן או חולה או שהיתה חולה או שהלך בעלה למדינת הים או שהיה חבוש בבית האיסורין והמפלת לאחר מיתת בעלה ועקרה וזקנה וקטנה ואילונית ושאינה ראויה לילד כולן צריכות להמתין שלשה חדשים דברי רבי מאיר ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד אלמא גזר ר' מאיר הני אטו הני ואמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כרבי מאיר בגזרותיו והלכתא מת מותרת גמלתו אסורה. וכן איתתא דמית גברא או דאיפטרא לה בגיטא אסיר לה לאינסובי בגו תלתא ירחי דתניא (יבמות מב:) ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר כך שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כולן צריכות להמתין שלשה חדשים. (שם מג.) והלכתא כי קושיא דרב אשי חוץ מיום שנתגרשה בו וחוץ מיום שנתארסה בו וש"מ שלשה חדשים שלמים בעינן. (שם לז.) איתמר קידש בתוך שלשה חדשים וברח פליגי בה רב אחא ורפרם חד אמר משמתינן ליה וחד אמר ערקוייה מסתייה ולא מפקינן לה מיניה הוה עובדא ואמר להו רפרם ערקוייה מסתייה וכן הלכה. ואסיר ליה לבר ישראל למינסב חדא מקרובות דיליה. והיכא דעבר ונסיב בין מחייבי כריתות בין מחייבי מיתות ב"ד הולד ממזר דסבירא לן כשמעון התימני דתנן (שם מט.) איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר' עקיבא שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו ר' יהושע אומר כל שחייבין עליו מיתת בית דין וקא תני לה לשמעון התימני גבי מילי פסיקאתא דתנן (קדושין סו:) כל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר ואיזו זו כהנת ולויה וישראלית שנשאו לכהן וללוי ולישראל וכל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום ואיזו זו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין וכל מי שאין לה עליו קידושין אבל יש לה קידושין על אחרים הולד ממזר ואיזה זה הבא על אחת מכל עריות האמורות בתורה כשמעון התימני דאמר הולד ממזר בין מחייבי כריתות בין מחייבי מיתות בית דין וכל מי שאין לה עליו ולא על אחרים קידושין הולד כמוה ואיזה זה ולד שפחה ונכרית. (יבמות מה:) וגוי ועבד שבאו על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש מיהו אי ולד זכר הוא בר ישראל. מעליא הוא וכשר בכהנת ולא יהא אלא גר דקיימא לן דגר כשר בכהנת ואי נקבה היא ללוי ולישראל שריא לכהן אסירא דקאמרינן (שם מה.) אפילו למאן דאמר גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר פגום לכהונה הוי מקל וחומר דקאמרינן ומה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל בנה פגום לכהונה זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום וכי תימא מה לאלמנה לכהן שכן היא עצמה מתחללת הכא נמי כיון דכא עליה בוי ועבד פסלה מן הכהונה דאמר ר' יוחנן משום ר' ישמעאל מנין לגוי ועבד שבאו על בת ישראל וכהנת ולויה שפסלוה מן הכהונה שנאמר ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה יצאו גוי ועבד שאין אלמנות וגירושין בה. ובת ישראל פנויה דמזניא מן ישראל או מן כהן או מן לוי דלאו קרובין דאסירין לה מן אורייתא בריא לכהן דאמרינן (שם סא:) לית הלכתא כרבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות עשאה זונה (ע"ל דף ס') ואי שומרת יבם היא ומזניא מישראל או מכהן או מלוי שריא ליה ואי עבד בה יבם מאמר ומאי ניהו קידושין אסירא ליה ואי מן ממזר וכותי ונתין נמי נבעלה פסולה מן הכהונה. כללו של דבר כל שפסול לה כיון שבא עליה פסלה מן הכהונה. (שם נט:) אמר רב שימי בר חייא נבעלה לבהמה באונס כשרה לכהונה.