הלכות גדולות · סימן ל״ב, ח׳

(שם כו.) תנו רבנן הנטען לאשה הרי זה לא ישא לא אמה ולא אחותה ולא בתה ולא בת בתה ולא בת בנה הני חמש עריות אסירן על נטען למינסב אבל אינסובי ההיא איתתא או קריבתה לאבוה דההוא דחשיד מינה או לאחוה או לבריה שרי לה לאינסובי מאי טעמא כיון דמיתסרא עלייהו אמרינן איסורא דנפשיה לא מיכסי איניש והלכתא אין דבר בערוה פחות משני עדים ועד שיהו רואים כמכחול בשפופרת לענין אשת איש לא מפקינן מגברא עד שיהו עדים רואין כמכחול בשפופרת (שם כד:) והאי דאמרו רבנן הנטען לאשת איש ונפיש לעז דידהו בקלא דלא פסיק ואיכא עדים בדבר מכוער ההוא לענין אפוקי מן נטען היכא דאפקא גברא בקלא דלא פסיק ובדבר מכוער אזלת הות לנטען מפקינן לה מן נטען הואיל וכדנפקא מעיקרא נפקא בקלא דלא פסיק ובדבר מכוער אבל לענין אפוקי מן גברא לא מפקין לה כדינא אלא עד דחזו עדים כמכחול בשפופרת. והיכי דמי קלא דלא פסיק (שם כה.) אמר אביי אמרה לי אם דומי דמתא יומא ופלגא והני מילי היכא דליכא אויבים דמפקין קלא אבל איכא אויבים לא חיישינן. והיכי דמי דבר מכוער כדתניא רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא מנעלים הפוכים תחת המטה אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא מנעלים ניחזי דמאן נינהו אלא אימא מקום מנעלין הפוכין תחת המטה אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא. והלכתא כרב דאמר (קדושין פא.) מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד אמר רב אשי מסתברא מילתיה דרב בפנויה אבל באשת איש לא דאם כן מוציא לעז על בניה. אמר רב מלקין על לא טובה השמועה מר זוטרא מחית ליה אפטרא על כתפיה ומקרי ליה אל בני. אמר רבה בעלה בעיר אין בו משום יחוד. (סוטה יח:) המגרש את אשתו והלכה וזנתה מותרת לחזור לבעלה מאי טעמא והיתה לאיש אחר אמר רחמנא והא לא הואי הויה ואי משום זנות הא לאו ברשותיה זנאי. פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות ולא כנסה והלכה ונשאת לאחר ומת או גרשה מותרת לינשא לראשון מאי טעמא לא יוכל בעלה הראשון וגו' אמר רחמנא וההוא לאו בעל הוא. (קדושין סו.) אמר לו עד אחד זינתה אשתו אין נאמן ואי מהימן ליה כבי תרי ואפקה אפומיה נגביה כתובתה דלגבי דינא אין דבר בערוה פחות משני עדים ולבתר דאפקה אסיר לאהדורה דשויה עליה חתיכה דאיסורא. האומר אשתי זינתה אסורה עליו (פסחים קיג:) ומאן דחזי בחבריה איסורא ולא מצי לאפרושיה נצריף בהדיה סהדא אחרינא והדר נסהידו ואי לא איהו לחודיה לא נסהיד. (כתובות ט.) האומר פתח פתוח מצאתי אם נשוי הוא ונותן טעם לדבריו נאמן (כתובות י.) ואם אינו נשוי ואמר פתח פתוח מצאתי אינו נאמן ומלקינן ליה. (שם יג.) היתה מדברת עם אחד בשוק ואמרי לה מה טיבו של זה מאיש פלוני וכהן הוא רבן גמליאל ורבי אליעזר אימרים נאמנת להשיאה לכהונה מאי מדברת זעירי אמר נסתרה והני מילי נסתרה עם ישראל אבל נסתרה עם הגוי הויא לה כשבויה ופסולה לכהונה היתה מעוברת מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא רבן גמליאל ור' אליעזר אומרים נאמנת להשיאה לכהונה (יבמות סא.) ר' אליעזר לטעמיה דאמר זונה זונה כשמה אלמא כרבנן סבירא ליה דאמרי אין זונה אלא גיורת משוחררת ושנבעלה בעילת זנות והני מילי כי אמרה לכשר נבעלתי ולאו ממזר ולאו נתין דבין באונס דבין ברצון מותר להשיאה לכהונה והני מילי בפנויה אבל באשת איש מעוברת וקאמרה אנוסה אני לא מהימנא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל: (שם לו:) תנו רבנן לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו ואם נשא יוציא ואל יחזיר עולמית דברי רבי מאיר וחכמים אומרים יוציא וכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס והלכה כרבנן ואי קשיא לך הלכה כרבי מאיר בגזרותיו הכא קנסא הוא והלכה כרבי מאיר בגזרותיו אבל לא בקנסיו.