הלכות גדולות · סימן ל״ב, י׳

(שם ס.) תנו רבנן כהן לא ישא אנוסת עצמו ומפותת עצמו ואם נשא נשוי כהן לא ישא אנוסת חבירו ומפותת חבירו ואם נשא ר' אליעזר בן יעקב אומר הולד חלל וחכמים אומרים הולד כשר והלכתא כרבנן. (קדושין סט.) ר' טרפון אומר יכולין ממזרין לטהר כיצד ממזר שנשא שפחה הולד עבד שיחררו נמצא הבן בן חורין וכשר לבא בקהל. איבעיא להו רבי טרפון לכתחלה קאמר או דיעבד קאמר ת"ש דאושפזיכני' דרבי שמלאי ממזרא הוה א"ל אי קדמת אדעתין טהרתינא לבנך אי אמרת לכתחלה קאמר שפיר אלא אי אמרת דיעבד קאמר מאי ניהו דאזל וגניב ומזדבן בעבד עברי ועבד עברי בשני רבי שמלאי מי הוה והתניא אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ש"מ אפילו לכתחלה קאמר ש"מ. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי טרפון דולד במעי שפחה אפקורי אפקריה רחמנא לזרעיה דכתיב אשר בשר חמורים בשרם. (שם סח:) והלכתא בנך מישראל קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה ומן השפחה קרוי בנך אלא בנה. לקח שפחה ובא עליה ונתעברה הימנו ואחר כך שיחררה והטבילה לשם חירות ואח"כ ילדה אותו ולד גר הוי ואין צריך טבילה דסגי ליה בטבילת אמו ולענין נחלה לא ירית ליה דלאו בריה מקרי דבעינא זרע שנזרע בקדושה וליכא. וכן מי שנשא את הגויה שלא הטבילה לשום גירות ונתעברה ואח"כ הטבילה וילדה אותו ולד גר הוא ואין צריך טבילה (יבמות עח.) דאמר רבה נתגיירה מעוברת וילדה בנה אין צריך טבילה דסגי ליה בטבילת אמו ולענין נחלה לא ירית ליה דלאו בריה מקרי ואי נקבה היא בין מן הנכרית ובין מן השפחה כשרה לישראל ואסירא (דף סה) לכהן. (קדושין עז.) בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם. ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה לכהונה רבי יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר רבי אליעזר בן יעקב אומר גר שנשא בת ישראל בתו כשרה לכהונה ישראל שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה [אבל גר שנשא גיורת בתו פסולה לכהונה] אחד גרים וא' עבדים משוחררין עד שתהא אמם מישראל רבי יוסי אומר אף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה (עי' עה.) אמר רב המנונא משמיה דעולא אומר היה רבי מאיר חייס גר עד עשרה דורות מותר בממזרת מכאן ואילך אסור בממזרת (שם עח:) אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הלכה כרבי יוסי ומיום שחרב ביהמ"ק נהגו כהנים סלסול בעצמן כרבי אליעזר בן יעקב. אמר רב נחמן אמר לי הונא הלכה בא לימלך מורין לו כרבי אליעזר בן יעקב כנס אין מוציאין ממנו כרבי יוסי. (שם מג.) וגר ועבד משוחרר וחלל מותרין בכהנת דאמר רב יהודה אמר רב לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין. (תוספתא פ"ה) ותניא כוותיה דרב אחד גר ואחד עבד משוחרר וחלל מותרין בכהנת לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין. חללה היכי דמיא כדתניא (שם עז.) איזו היא חללה כל שנולדה מן הפסולין וקיימא לן מאי פסולין הני דאסירן לכהן ואי עבר ונסיב להו זרעא דמוליד מינייהו הוי חלל. אין חללה אלא מאיסור כהונה בלבד ומאי ניהו כהן גדול דנסיב אלמנה ומיית ליה לא תימא הא אלמנה היא ולכהן מיהא שריא אלא מכי אזל כהן גדול עלה שויא חללה ואסירא לכהן הדיוט וכן כהן הדיוט שנשא גרושה וחלוצה שויא חללה ובנה ובנתא חללי הויין. והלכתא אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות דעריות דחייבי כריתות נינהו ואין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת. (יבמות ס:) ולית הלכתא כר' שמעון בן יוחאי דאמר גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשרה לכהונה. ההוא כהנא דהוה נסיב פחותה מבת שלש שנים ויום אחד א"ל רב נחמן מאי טעמא עבדת הכי דאמר רבי יעקב בר אידי א"ר יהושע בן לוי הלכה כר' שמעון בן יוחאי א"ל זיל אפקה ואי לא מפיקנא ליך ר' יהושע בן לוי מאונך. (יבמות מה:) מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על אשת איש הוולד אין לו תקנה דקא אתי צד חירות דביה ומשתמש בצד אשת איש. ישראל שנשא גיורת בת גרים לכהן אין לה הפסק למעלה אבל יש לה הפסק למטה. למעלה דהויא לה גיורת שהיא פסולה לכהונה למטה יש לה הפסק דהויא לה בת גיורת שכשרה לכהונה דתנן רבי אליעזר בן יעקב אומר ישראל שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה. ישראל שנשא שפחה משוחררת בת משוחררים לכהן אין לה הפסק למעלה אבל יש לה הפסק למטה למעלה דהויא לה משוחררת שהיא פסולה לכהן למטה יש לה הפסק דהויא לה בת משוחררת שהיא כשרה לכהונה דאמר מר ישראל שנשא שפחה משוחררת בתו כשרה לכהונה. גר שנשא בת ישראל לכהן יש לה הפסק בין מלמעלה בין מלמטה למעלה דהויא לה אם אשתו של גר בת ישראל לכהונה למטה דהויא לה בתו של גר שהיא כשרה לכהונה דתנן גר שנשא בת ישראל בתו כשרה לכהונה. עבד משוחרר שנשא בת ישראל לכהן יש לה הפסק בין מלמעלה בין מלמטה למעלה דהויא לה אם אשתו של עבד משוחרר בת ישראל שהיא כשרה לכהונה למטה דהויא לה בת עבד משוחרר שהיא כשרה לכהונה דאמר מר עבד משוחרר שנשא בת ישראל בתו כשרה לכהונה. גר שנשא גיורת בת גרים לכהן אין לה הפסק לא למעלה ולא למטה למעלה דהויא לה גיורת שהיא פסולה לכהונה למטה דהויא לה בת גרים שהיא פסולה לכהונה דתנן אבל גר שנשא גיורת בתו פסולה לכהונה אבל לרבי יוסי יש לה הפסק למטה דתנן רבי יוסי אומר אף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה. עבד משוחרר שנשא בת משוחררין לכהן אין לה הפסק לא למעלה ולא למטה למעלה דהויא לה שפחה משוחררת שהיא פסולה לכהונה למטה דהויא לה בת משוחררת שהיא פסולה לכהינה אבל לרבי יוסי יש לה הפסק למטה דאמר מר עבד משוחרר שנשא שפחה משוחררת בתו כשרה לכהונה חלל שנשא בת ישראל לכהן יש לה הפסק למעלה ואין לה הפסק למטה למעלה דהויא לה בת ישראל שהיא כשרה לכהונה למטה אין לה הפסק דהויא לה בת חלל זכר דתנן בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם חללה אין לה הפסק למעלה אבל יש לה הפסק למטה למעלה דהויא לה גרושה או חללה או חלוצה או גיורת או שפחה משוחררת שהיא פסולה לכהונה למטה יש לה הפסק דהויא לה בת חללה דתנן ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה ישראל שהחזיר גרושתו משנשאת לכהן יש לה הפסק בין מלמעלה בין מלמטה למעלה דהויא לה אם גרושה שכשרה לכהונה למטה דהויא לה בת מחזיר גרושתו שהיא כשרה לכהונה (יבמות יא:) דאמר מר היא תועבה ואין בניה תועבין. ישראל שנשא גרושה או חלוצה לכהן יש לה הפסק בין מלמעלה ובין מלמטה למעלה דהויא לה אם גרושה ואם חלוצה שהיא כשרה לכהונה למטה דהויא לה בת גרושה או בת חלוצה שהיא כשרה לכהונה דאמר מר ישראל שנשא גרושה או חלוצה בתו כשרה לכהונה. וממזר אסיר לאינסובי בת ישראל שנאמר לא יבא ממזר בקהל ה'. והיכא דעבר ונסיב הנך בני ובנאתא דהוו ליה ממזרי נינהו דכתיב גם דור עשירי לא יבא לו. וכי היכי דממזר אסיר למינסב בת ישראל ממזרת נמי אסירה לאינסובי לבר ישראל (שם עו:) מאי טעמא ממזר כתיב אמר רחמנא מום זר הוא לא שנא זכרים ולא שנא נקבות. והיכא דעברה ואינסיבא הנך בני ממזרי נינהו ואע"ג דכתיב למשפחותם לבית אבותם ואבוהון דהני ישראל הוא אמר רחמנא לא יבא ממזר וגו' (קדושין סט.) מאי לו הלך אחר פסולו. ולא מיבעיא ממזר דנסיב בת ישראל דמאי דמוליד ממזרי נינהו דאיסורא קא מזדרע אלא אפילו כהן לוי וישראל דכשרין נינהו (יבמות עה:) אם פצוע דכא הוא ואם כרות שפכה הוא אסיר ליה למינסב בת ישראל דכתיב לא יבא פצוע דכה וכרות שפכה. ולא מיבעיא דמעיקרא פצוע דכא וכרות שפכה הוא אלא אפי' נסיב איתתא ואית לה בני בכשרותיה ולבסוף הוה ליה פצוע דכא או כרות שפכה מפקינן לה מיניה מאי טעמא דכממזר שויה רחמנא והני מילי דהוה ליה פצוע דכא או כרות שפכה בידי אדם אבל בידי שמים כשר אמר רבא דיקא נמי דכתיב פצוע דכא למימרא דבידי אדם הוא ולא כתיב פצוע למימרא דפצוע ממעי אמו כשר שמע מינה: