(פסק) והיכא דטעני ליה גברא מאשת איש ואמרי לה עבדת איסורא מינה ומפיק לה גברא אי נמי מפקין לה מיניה בי דינא מיניה בסהדי לא מיבעיא דכי איתיה לגברא בחיי דאסירא ליה לההוא נטען אלא אי נמי מיית גברא דההיא איתתא אסירא ליה לההוא נטען ואי מתה היא שרי לההוא נטען למינסב אחתה דכתיב ושכב איש אותה שכבת זרע ותניא (שם צה.) שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה ואפילו יתבה תותי גברא ועבד גברא איסורא מאחתה היא לא מיתסרא מעבדא איהי איסורא מעלמא מיתסרא על גברא גברא כי עבד איסורא באחתה לא מיתסרא דכתיב ואשה אל אחותה לא תקח בלקיחה הוא דאסירא בשכיבה לא מיתסרא.
הלכות גדולות · סימן ל״ב, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.