הלכות גדולות · סימן ל״ב, ה׳

(קדושין יח.) תניא מוכר אדם את בתו לאישות ושונה לשפחות ושונה לאישות אחר שפחות ולא לשפחות אחר אישות ר"ש אומר כשם שאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות כך אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות. ואי הויא בת עשרים ולא אייתי שתי שערות לא חולצת ולא מתיבמת דתנן (נדה מז:) בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות תביא ראייה שהיא בת עשרים והיא אילונית לא חולצת ולא מתיבמת וכן בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביאו ראייה שהוא בן עשרים והוא סריס לא חולץ ולא מיבם. (ב"ב קנו") אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין לגיטין ולקידושין לחליצה ולמיאונין. בודקין לקידושין היכא דקביל איהי קידושי אי הויא בת שתים עשרה שנה ויום אחד ואייתי שתי שערות קידושי מעלי' הוו ואי הויא בת שתים עשרה ויום אחד ולא אייתי שתי שערות ולא קחזינן גומות קידושי ספק הוו וחיישי' שמא נשרו וצריכה גט. ולגיטין דקאמרינן בודקין בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו דרחמנא שדיא קמיה דתנן בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו קנאה לענין גיטא לית ליה רשותא לאפוקה עד דהוי בן שלש עשרה שנה ויום אחד ובדקינן ליה אי אייתי שתי שערות יהיב גיטא ואי לא עד דמייתי שתי שערות. ולחליצה אע"ג דלענין יבום מכי הוי בן תשע שנים ויום אחד מיבם לענין חליצה לא ליחלוץ עד דהוי בן שלש עשרה שנה דום אחד ובדקינן ליה כדרב נחמן אמר שמואל. ולמיאונין ממאנה עד דהוי בת שתים עשרה שנה יום אחד ובדקינן לה אי אייתי שתי שערות לא סגי לה במיאון ובעיא גט והיינו דרב נחמן אמר שמואל. ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים שנה ודוקא מקרקעי אבל מטלטלי כדאמור רבנן הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין והוא שיודעין בטיב מקח וממכר. ותינוק בן שלש עשרה שנה ויום אחד ותינוקת בת שתים עשרה שנה ויום אחד לענין מתנתן אין נבדקין אם יודעין בטיב מקח וממכר אם לאו אבל לענין מכירה נבדקין אם יודעין בטיב מקח וממכר ואייתו שתי שערות מקחן מקח וממכרן ממכר אפילו במקרקעי ואם לאו עד שיהו בן עשרים שנה וכדרב נחמן אמר שמואל דקיימא לן הלכתא כאמימר לענין מתנה והלכתא כרב נחמן אמר שמואל בכולהו. ולהוציא עבדיו לחירות אם יודע בטיב מקח וממכר ואייתי שתי שערות מוציא דהיינו תוך זמן נהי דעבד כמקרקעי דמי הא קאמרי' דכי יודע בטיב מקח וממכר ואייתי שתי שערות מקחן מקח וממכרן ממכר אפי' במקרקעי קודם לכן אע"פ שיודע בטיב מקח וממכר אינו מוציא עבדיו לחירות ואע"ג דפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין דילמא עבד כקרקע דמי. ואע"ג דאיכא עבד דדמי למתנה חד טעמא הוא דילמא כמקרקעי דמיא ועוד קודם לכן קטן הוא ולאו בר מצות הוא דליחייבינון לעבדיו במצות. (שם קנה:) ולענין עדות דמקרקעי כל אימת דהוו זביניה זביני במקרקעי הויא עדותו עדות במקרקעי אלא אינו נבדק ולמטלטלי לא הויא עדותו עדות במטלטלי בעידנא דהוו זביניה זביני במטלטלי דאלו זביני דמטלטלי פעוטות כבר שית כבר שבע כבר תמני כבר תשע כבר עשר כל חד וחד לפום חורפיה ואלו לענין עדות אפילו במטלטלי עד שיהא בן שלש עשרה שנה ויום אחד דכתיב ועמדו שני האנשים ולהשלים לתפלה ולברכת המזון קטן פורח מצטרף היכא דאתחיל ליה משיאין ע"פ בת קול. (שם צד.) מי שהלכה אשתו למדינת הים ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואח"כ באתה אשתו מותרת לחזור לו ומותר בקרובות שנייה ושנייה מותרת בקרוביו מתה ראשונה מותר בשנייה אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואח"כ אמרו לו קיימת היתה ומתה הולד ראשון ממזר אחרון אינו ממזר רבי יוסי אומר כל שפוסל על ידי אחרם פוסל על ידי עצמו וכל שאין פוסל על ידי אחרים אינו פוסל ע"י עצמו (שם צה:) א"ר יהודה (דף סד) אמר שמואל הלכה כרבי יוסי. (שם צו.) אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאביה מתה ונשא אחותה מאמה מתה ונשא אחותה מאביה מתה ונשא אחותה מאמה [ונמצאו כולן קיימות] מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית דהויא להו נכריות ופוטרות צרותיהן ואסור בשנייה וברביעית דהויא להו אחיות ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה. (קדושין עט:) מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים ובא הוא ואשתו ובניו ואמר אשה שיצאת עמי למדינת הים הרי היא זו ואלו בניה אין צריך להביא ראייה לא על האשה ולא על הבנים מתה ואלו בניה מביא ראייה על הבנים ואין צריך להביא ראייה על האשה. אשה שנשאתי ממדינת הים הרי היא זו ואלו בניה מביא ראייה על האשה ואין צריך להביא ראייה על הבנים מתה ואלו בניה מביא ראייה על האשה ועל הבנים: