הלכות גדולות · סימן ל״ב, י״ד

(פסק) ומאן דעבר ונסיב איתתא מחייבי לאוין ויליד בבור ההוא בכור נוטל פי שנים (יבמות כג.) דכתיב כי תהין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וכי יש אהובה לפני המקום ויש שנואה לפני המקום אלא מאי אהובה אהובה בנשואיה ומאי ניהו כשרה לכשר שנואה בנשואיה ומאי ניהו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין ולא מיבעיא מחייבי לאוין דנוטל פי שנים אלא אפילו מחייבי כריתות דעריות נינהו נוטל פי שנים דתנן (שם כב:) מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן היבום ואמרי' מכל מקום לאתויי מאי אמר רב יהודה לאתויי ממזר. (נדרים ל:) בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך והשמים ביני לבינך ונטולה אני מן היהודים חזרו לומר שלא תהא נותנת עיניה באחר ותהא מקלקלת על בעלה אלא אמרה טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים. בראשונה היו אומרים האומרת טמאה אני לך יוצאה ונוטלת כתובתה (שם צא.) באשת כהן שנאנסה. השמים ביני לבינך מאי ניהו דהיכא דלא קא הוו לה בני והוא אמר מינה והיא אמרה מיניה איהי מהימנא מ"ט דאיהי קים ליה ביורה כחץ והכי קאמרה ליה השמים ביני לבינך דליכא יורה כחץ דמאן דפתקין ביה גירא איהו מרגיש טפי מן מאן דפתיק ליה הלכך יעשו דרך בקשה. נטולה אני מן היהודים דהיכא דמדרה הנאה מכולהו ישראל בעלה מפיר חלקו ומשמשתו דאית ליה רשותא עלה להפר נדריה ולא מתהניא מן ישראל כולהין ואי מיית גברא אסיר ליה לאינסובי ולאיתהנויי מכל ישראל. (שם) ההיא איתתא דכל יומא דתשמיש הוה מקדמא משיא ידה דגברא יומא חד אתיא ליה מיא למימשא אמר לה הא מילתא האידנא לא הואי אמרה ליה א"כ חד מהני גוים אהלויי דהוו הכא האידנא אי אנת לא הוה חד מינייהו (דף סו) הוה אמר רב נחמן לא מהימנא דילמא עיניה נתנה באחר ולית מששא במילה. ההיא איתתא דלא הוה בדיחא דעתה בהדי גברא יומא חד הוה בדיחא דעתה בהדיה אמר לה האידנא מאי שנא אמרה ליה מעולם לא צערתן בדרך ארץ כי האידנא אמר לה הא מילתא לא הוה האידנא אמרה לה אם כן חד מהני גוים נפוטאי (נ"א טפטרי) דהוו הכא אי אנת לא הוית דילמא חד מינייהו הוה אמר להו רב נחמן לא תשגחו בה עיניה נתנה באחר. ההוא גברא דהוה מהרזק בביתא היא ואיתתא עייל אתא מארי דביתא פרטיה נואף להוצא וערק אמר רבה איתתא שריא אם איתא דעבד איסורא אירכוסי הוה מירכס ויתיב. ההוא נואף דעייל לגבה דההיא איתתא ואתא גברא סליק נואף יתיב בי. באלי אבגא הוה מחתן תחלי התם וטעמינהו חיוי' אתא מארי דביתא בעא למיכל מהנך תחלי בלא דעתא דאיתתיה אמר ליה נואף לא תיכול דטעמינהו חיויא אמר רבה איתתא שריא אם איתא דעבד איסורא הוה ניחא ליה דניכול ולימות מאי טעמא דכתיב כי נאפו ודם בידיהם פשיטא מהו דתימא איסורא עבד והאי דא"ל לא תיכול משום דלא נימות בעל דתיהוי עליה כמים גנובים ימתקו קמ"ל.