הלכות גדולות · סימן ל״ב, ט״ו

(סוטה ג.) ת"ר וקנא את אשתו רשות דברי רבי ישמעאל ר' עק בא אומר חובה. (שם ב:) אמר רב חנינא לא נימא איניש לאינשי ביתיה בזמן הזה לא תסתרי בהדי פלניא דילמא קיי"ל כרבי יוסי בר' יהודה דאמר קינוי על פי עצמו ודילמא מיקריא ומסתתרא ואתו עידי סתירה וליכא האידנא מי סוטה למיבדקה וקאסר לה עליה איסורא דלעלם. (שם כה.) איבעיא להו עוברת על דת צריכה התראה להפסידה כתובתה או לא מי אמרינן כיון דעוברת על דת היא לא בעיא התראה או דילמא בעיא התראה דאי הדרה בה תהדר בה אמר רב חנינא מסורא ת"ש ואלו שב"ד מקנין להן מי שנתחרש בעלה או נשתטה או שהיה חבוש בבית האיסורין ולא להשקותה אמרו אלא לפוסלה מכתובתה ש"מ בעיא התראה ש"מ. איבעיא להו עוברת על דת ורצה בעלה לקיימה מקיימה או אינו מקיימה מי אמרינן בעל הא לא קפיד או דילמא כיון דעוברת על דת היא בעל כרחיה מפקינן לה מיניה ת"ש ואלו שב"ד מקנין להם וכו' אי אמרת רצה בעלה לקיימה מקיימה עבדינן מידי דדילמא לא ניחא לבעל לאפוקה סתמא דמילתא כיון דעוברת על דת היא מינח ניחא ליה לבעל ומפקינן לה. איבעיא להו בטל שמחל על קינויו מחול או אינו מחול מי אמרי' בקפידא דבעל תלא רחמנא והא לא קא קפיד וכיון דאתחליה מיתחל או דילמא כיון דקא קפיד לעולם קפיד ושויה עליה איסורא ולא מצי מחיל ת"ש ואלו שב"ד מקנאין להם וכו' אי אמרת בעל שמחל על קינויו קינויו מחול עבדינן מידי דאתי בעל מחיל ליה סתמא דמלתא אדם מסכים דעתו על דעת ב"ד. ת"ש דא"ר יאשיה שלשה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים בעל שמחל על קינויו קינויו מחול וזקן ממרא על פי ב"ד שרצו ב"ד למחול לו מוחלין לו ובן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו כשבאתי אצל חבירי שבדרום על שנים הודו לו על זקן ממרא לא הודו לו שלא ירבו מחלוקת בישראל ש"מ בעל שמחל על קינויו קינויו מחול ש"מ והני מילי מקמי סתירה אבל לאחר סתירה אינו מחול (שם כז.) והלכתא ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה דתני רב תחליפא בר מערבא קמיה דר' אבהו אשה מזנה בניה כשרין מ"ט רוב בעילות אחר הבעל. (שם יז.) דרש ר"ע איש ואשה זכו שכינה ביניהם לא זכו אש אוכלתן אמר רבה יצרא דאשה עדיפא מדאיש האי מצרף האי לאו מצרף. (נדה מז:) בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות יביאו ראייה שהיא בת עשרים שנה והיא אילונית לא חולצת ולא מתיבמת. בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביאו ראייה שהוא בן עשרים שנה והוא הסריס לא חולץ ולא מיבם. ורמינהו אחד בן תשע שנים שלא הביא שתי שערות ואחד בן עשרים שלא הביא שתי שערות אמר רבי שמואל בר רב יצחק אמר רב לא קשיא כאן שנולדו בו סימני סריס וכאן שלא נולדו בו סימני סריס אמר רבא דיקא נמי דקא תני והוא הסריס ש"מ וכי לא נולדו בו סימני סריס עד כמה תני ר' חייא עד רוב שנותיו. כי אתו לקמי דרבי חייא אי בארי אמר להו זילו אכחשוה אי כחיש אמר להו זילו אבריוה דהני סימנין זימנין דאתו מחמת כחישותא וזימנין דאתו מחמת בריותא. אמר רב הלכתא ככל הני פירקין מעת לעת ועולא אמר דתנן תנן ודלא תנן לא תנן בשלמא לעולא היינו דעד הכא קתני יום אחד והכא לא קתני יום אחד אלא לרב ליתני ועוד תניא רבי יוסי בן כיפר אומר משום רבי אליעזר שנת עשרים שיצאו ממנה שלשים יום הרי היא שנת עשרים לכל דבריה. הורה רבי בלוד שנת שמונה עשרה שיצאו ממנה שלשים יום הרי היא שנת שמונה עשרה לכל דבריה בשלמא רבי ורבי יוסי בן כיפר לא קא קשיא הא כבית שמאי הא כב"ה אלא לרב קשיא תנאי היא דתניא שנה האמורה בקדשים ושנה האמורה בבתי ערי חומה ושתי שנים שבשדה אחוזה ושש שבעבד עברי ושבבן ושבבת כולן מעת לעת (שם מח.) אמר רבי יצחק בר נחמני א"ר אלעזר הלכה כרבי יוסי בן כיפר שאמר משום רבי אליעזר א"ר זירא אי זכאי איסק ואיגמרה לשמעתא מפומה דמרא כי סליק אשכחיה לר"א א"ל אמר מר הלכה כר' יוסי בן כיפר אמר ליה מסתברא כוותיה אמרי מדכולה פירקין קתני יום אחד והכא לא קתני ש"מ מסתברא כוותיה: