הלכות גדולות · סימן ל״א, ב׳

(פסק) והיכא דמתה יבמה בין מקמי דליחלוץ לה ובין לבתר דליחלוץ לה שרי למינסב אחותה דתנן (שם מט.) יבמתו שמתה מותר באחותה חלץ לה ומתה מותר באחותה ואסור באמה דקיימא לן הלכתא כשמואל דאמר (שם יח:) שומרת יבם שמתה אסור באמה וכן באם אמה ובאם אביה ובבתה ובבת בתה ובבת בנה. והיכא דאיכא תרתין נשי אחוואתא דנסיבן לתרי אחי דהא אית לה ברתה מעלמא [והא אית לה ברתא מעלמא] ואתו תרי אחיהון ונסיבינון ומיתו הנך דהוו נסיבין להנך אחוואתא בלא בני האי דנסיב חדא מייבם אמה דאידך וההוא דנסיב אידך מייבם אמה [דאידך] דתנן (שם כו.) היתה אחת מהן אסורה על זה איסור ערוה האסור לזה מותר לזה והאסור לזה מותר לזה וזו היא שאמרו אחותה כשהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת והחולץ בבית דין הדיוטות דלא הוו ידעי כל סדר חליצה כיון שעברה וחלצה חליצתה כשרה דתנן (שם קא.) מצות חליצה בשלשה דיינין ואפילו שלשתן הדיוטות מאי טעמא דכתיב בישראל כל דהו.