הלכות גדולות · סימן ל״א, ג׳

(שם קו.) תנו רבנן חליצה מוטעת כשרה מעושה פסולה גט מוטעה פסול מעושה כשר גט מעושה היכי דמי אי דאמר רוצה אני דכוותה גבי חליצה מעושת כי אמר רוצה אני אמאי פסולה ואלא חליצה מעושת דפסולה היכי דמי דלא אמר רוצה אני דכוותה גבי גט מעושה כי לא אמר רוצה אני אמאי כשר אלא הכי קאמר חליצה מוטעת לעולם כשרה גט מוטעה לעולם פסול גט מעושה וחליצה מעושת אמר רוצה אני כשרין לא אמר רוצה אני פסולין. והלכתא החולץ למעוברת והפילה צריכה חליצה מן האחים כרבי שמעון בן לקיש דאיתמר (שם לה:) החולץ למעוברת והפילה רבי יוחנן אמר אין צריכה חליצה מן האחים חליצת מעוברת שמה חליצה וביאת מעוברת שמה ביאה ר' שמעון בן לקיש אמר צריכה חליצה מן האחין והלכתא כרבי שמעון בן לקיש דקיימא לן כל היכא דפליגי רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש הלכה כרבי יוחנן לבר מהני תלת כרבי שמעון בן לקיש חדא הא דאמרן ואידך דתנן (שם לו.) המחלק נכסיו על פיו וריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם הבכור דבריו קיימין ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום. כתב בין בתחלה בין באמצע ובין בסוף לשום מתנה דבריו קיימין (שם ע"ב) ואמר רבי שמעון בן לקיש לעולם לא קנה עד שיאמר פלוני ופלוני ופלונית יירשו שדה פלונית פלונית ופלונית שנתתים להם במתנה וירשוה. ואידך דתנן הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובין לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב מכר האב מכורין עד שימות מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב ואיתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח ורבי שמעון בן לקיש אמר קנה לוקח רבי יוחנן סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי רבי שמעון בן לקיש סבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי והלכתא כרבי שמעון בן לקיש בהני תלת. וכד בעי ליבומי נקדיש והדר ניבם דאמר רב הונא (שם נב.) מצות יבמין מקדש ואח"כ בועל דאמר קרא ולקחה לו לאשה ויבמה. ואי שבק איתתא דלא חזיא ליבומי ירתין להו אחוה לנכסי דכתיב איש כי ימות ובן אין לו וגו' ואם אין לו בת וגו' ואי אית ליה אבא ואחי אבא ירית ברישא דתנן האב קודם לכל יוצאי ירכו (שם מ.) ומאן דמייבם ירית נכסי מיתנא וירית נכסי דמטי ליה ביני אחי דכתיב יבמה יבא עליה וכתיב והיה הבכור אשר תלד קרייה רחמנא בכור מה בכור נוטל פי שנים אף יבם נוטל פי שנים חדא דידיה וחדא דירית ביני אחי. החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מכל האחין לנחלה ואם יש שם אב נכסים של אב. הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו רבי יהודה אומר בין כך ובין כך אם יש שם אב נכסים של אב אמר עולא ואי תימא רבי יצחק נפחא הלכה כרבי יהודה. יתיב רבי חנינא קרא קמיה דרבי ינאי ויתיב וקאמר הלכה כר' יהודה אמר ליה רבי חנינא פוק קרי קרייך לברא דאין הלכה כרבי יהודה תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק אין הלכה כר' יהודה אמר ליה ואלא כמאן כרבנן פשיטא דיחיד ורבים הלכה כרבים א"ל אסמי' אמר ליה לא את הלכה אתנייך וקשיא לך ואפכת ושפיר קא תנית דמאי דאפכת שפיר אפכת ואין הלכה כרבי יהודה אלמא במקום יבם לא ירית אב ודוקא דיבם אבל חלץ לא. (שם צב:) שומרת יבם שנתקדשה בלא חליצה צריכה גט מאותו שנתקדשה לו ומותרת ליבם דהכין אמר גאון שומרת יבם שנשאת בלא חליצה אם אין לה בנים תצא מזה ומזה מבעל בגט ומיבם בחליצה ואסורה להם עולמית משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים נתקדשה ולא נשאת אם היה יבמה ישראל נותן לה שני גט ומותרת ליבם ולמי שקידשה לו אסורה כדי שלא יהא חוטא נשכר נשאת והיו לה בנים משני אם היה בעלה ישראל חולץ לה יבם ויושבת תחת בעלה ואפוקי לא מפקינן לה דכיון דאשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה והולד ממזר אבל שומרת יבם אינו כן שאם אתה אומר תצא נמצא אתה מוציא לעז על בניה ואם היה בעלה כהן ויש לה בנים אפילו חליצה אינה צריכה דכד חליץ לה יבם אסירא ליה ולא מפקינן לה מיניה ומשום שלא תוציא לעז על בניה ואסיר ליה למיקרב גבה כמה דאיתא ליבם בחיי דכל ביאה וביאה דאזל לגבה קאי בעשה ומתבעי לאפרושה מיניה וכד מאית יבם שרי למיקרב גבה. (שם לח.) שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים מתה מה יעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסים והיוצאים עמה בית שמאי אומרים יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב ובית הלל אומרים הנכסים בחזקתן כתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסים והיוצאים עמה בחזקת יורשי האב. (כתובות פ:) איבעיא להו שומרת יבם שמתה מי קוברה יורשי הבעל קברי לה דקא ירתי כתובתה או דילמא יורשי האב קברי לה דקא ירתי נכסים הנכנסים והיוצאים עמה אמר רב עמרם ת"ש שומרת יבם שמתה יורשיה ויורשי כתובתה חייבין בקבורתה (כתובות פא.) אמר אביי אף אנן נמי תנינא אלמנה ניזונית מנכסי יתומים ומעשה ידיה שלהם ואין חייבין בקבורתה יורשיה ויורשי כתובתה חייבין בקבורתה ואיזו היא אלמנה שיש לה שני יורשין הוי אומר זו שומרת יבם נכסים הנכנסין והיוצאים עמה בחזקת יורשי האב כתובתה בחזקת יורשי הבעל ויורשי כתובתה חייבין בקבורתה וכתובת שומרת יבם שמתה (יבמות לח:) כדאביי דרישא מן האירוסין וסיפא מן הנישואין הא כתובה בחזקת יורשי הבעל כבית הלל. ומתנה אם כתב לה בעל וכתבה בכתובתה ירית לה יבם בפני עצמה ופירי בחייה לא אכיל עד דמתה יבמה דכיון דהלכה כבית הלל דאמרי נכסים בחזקתו וכתובה בחזקת יורשי הבעל פירי דכתובתה אכיל בעל ופירי דנכסים הנכנסים והיוצאים עמה אכלה היא והלכה כאביי דהא אמר רב פפא (יבמות לט.) כוותיה דאביי מסתברא. (שם קיז.) אמר רב נחמן באתה לבית דין ואמרה בעלי מת התירוני לינשא מתירין אותה ונותנין לה כתובתה תנו לי כתובתי אף לינשא אין מתירין אותה מאי טעמא אדעתא דכתובתה אתת. והלכתא היכא דנפלה יבמה קמי יבם אסיר לה ליבומה עד דמלו לה תלתא ירחי ואסיר ליה למיחלץ לה עד דמלו לה תלתא ירחי דתניא (שם מא:) מעשה באדם אחד שבא לפני רבי יהודה אמר לו מהו לחלוץ בתוך שלשה חדשים אמר לו אסור ותחלוץ ומה בכך קרא עליו מקרא הזה ואם לא יחפץ האיש הא חפץ ויבם כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה: ת"ר יבמה שחלצו לה אחים (דף ה) בתוך שלשה חדשים צריכה להמתין שלשה חדשים לאחר שלשה חדשים אין צריכה להמתין שלשה הני שלשה חדשים שאמרו משעת מיתת הבעל ולא משעת חליצת יבם (שם מב.) ומאי שנא מגט דרב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה אמר רבא הכא משום דאיכא למימר קל וחומר לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כ"ש. וכן שאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו שלשה חדשים בשלמא יבמה כדאמרן אלא שאר כל הנשים אמאי אמר רב יהודה אמר שמואל אמר קרא להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני מתיב רבא לפיכך גר וגיורת צריכין להמתין שלשה חדשים הכא מאי להבחין איכא הכא נמי איכא להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה רבא אמר גזירה שמא ישא את אחותו מאביו ושמא ייבם אשת אחיו מאמו ויוציא אמו לשוק ויפטור את יבמתו לשוק. פירושא שמא ישא אחותו מאביו כגון דאית ליה להאי בתרא איתתא ואית ליה ברתא מינה ונסבה להא וילידה האי ספק ואמרי האי בר קמא הוא והאי בת אחא דאבוה ושריא ליה ודילמא בר בתרא הוא וקנסיב אחתיה מאבוה. ושמא יבם את אשת אחיו מאמו דילמא הוו ליה אחי להאי ספק מהאי גברא בתרא ומתו בלא בני ואמרי האי בר בתרא הוא והני אחוה מאבוה ואזיל מיבם ודילמא בר קמא הוא וקא מיבם אשת אחיו מאמו. ושמא יפטור את יבמתו לשוק אמרי בר קמא הוא ולאו בר יבום הוא ודילמא בר בתרא הוא וקא פטר יבמתו לשוק ושמא יוציא את אמו לשוק דילמא מאית האי גברא בתרא דנסבה לאמיה דהאי ספק ולא שביק זרעא ואית ליה אחי דחזו ליבומה ואמרי האי ספק בריה הוא ופטירא אמיה מן היבום ודילמא בר קמא הוא וחזיא ליבום וקא פטר ליה לאמיה למישרייה לעלמא בלא חליצה ובלא יבום. סימנ"א דילמ"א ב"ר אחו"ר וקד"ם אחו"ר וקד"ם הוא ואמרינן הא"י קד"ם ואחו"ר קד"ם ואחו"ר והא"י איסור"א. (שם קכב:) אין בודקין עדי נשים בדרישה ובחקירה ר' טרפון ור' עקיבא אומרים בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה במאי פליגי מר סבר כיון דאיכא כתובה למישקל כדיני ממונות דמיא ולא בעינן דרישה וחקירה כדר' חנינא ומר סבר כיון דקא שרינן אשת איש לעלמא כדיני נפשות דמיא ובעינן דרישה וחקירה.