הלכות גדולות · סימן כ״ט, ט׳

ולענין ממזר תנן (שם מד.) גבי פלוגתא דר' עקיבא ורבנן מודים בנושא את קרובת גרושתו שהולד ממזר. מדאורייתא מנלן דאף על גב דגרשה לא משתריא לה אחותה כמה דאיתה בחיי' (שם ת:) דכתיב בחייה קרא יתירא מכדי כתיב ואשה אל אחותה לא תקח בחייה למה לי הכי קאמר כל בחיי' ואפילו גרושה לא תקח אשת אח משכחת לה דאית לה שריותא באשת אחיו מאביו שאין לו לאחיו זרע לא ממנה ולא מאשה אחרת ודוקא דהוה ליה הוא ואחיו בעולם אחד דההיא אית לה שריותא ביבום אבל יש לאחיו זרע מכל מקום ואפי' זרע פסול כגון שבא אחיו על אחת מחייבי כריתות והוליד ממנה אי נמי אין לו זרע ולא הוה הוא ואחיו בעולם אחד אלא נולד לאחר מיתת אחיו ואשת אחיו מאמו בין יש לו בנים ובין אין לו בנים כיון דהני לאו בנות יבום נינהו לית להו שריותא לעולם. ומנלן דכי יש לו לאחיו זרע אפילו מאשה אחרת אף על פי שיש לו כמה נשים ולא היה להן זרע מעולם דכולן פטורות מחליצה ומיבום דאמר קרא ומת אחד מהם ובן אין לו בגברא תלא רחמנא אי גברא לית ליה בני אע"ג דאיתתא אית לה כמה בני מגברא אחרינא בת יבום היא. ואי גברא אית ליה זרעא מכל היכא דאית ליה ואף על גב דאית ליה כמה נשי ולא הוה להו זרעא מעולם לאו בנות יבום נינהו. ומנלן דכל דאית ליה זרעא פטור מיבום ואפילו בת ברא ובת ברתא ואפילו לכמה דרי דכיון דמיקרי זרעיה בעולם פטור מיבום דתניא ובן אין לו אין לי אלא בן בן הבן ובת הבן ובן בת הבן מנין תלמוד לומר ובן אין לו מכל מקום אי לאו דכתב רחמנא אין לו הוה אמינא דוקא בן ולא בת כדאשכחן בבן סורר ומורה השתא דכתיב אין לו עיין עליו לאתויי כל דשמיה זרע ומנלן דאפילו זרע פסול דתנן (יבמות כב.) מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אחיו מן החליצה ומן היבום ואמרינן מכל מקום לאתויי מאי אמר רב יהודה לאתויי ממזר מאי טעמא אין לו עיין עליו כי היכי דקא מייתי תנא זרע דזרע מאין לו זרע פסול נמי איתא מאין לו דהא ובן אין לו כתיב וקא מרבה תנא אפילו בת וכל דאתי מינה אלמא אין לו משמע כל דשמיה זרע בעולם זרע פסול נמי זרעא הוא ואתי מאין לו. פירוש כי היכי דאמור בדוכתיה. מת האב והיה לו בן ומת הבן אחר אביו כיון שהניח בן אפילו לא חיה לאחר אביו אלא שעה אחת לא צריכה לא חליצה ולא יבום לא היא ולא צרתה זו שאמרנו אם היה בן גדול אבל אם היה קטן ומת הבן בתוך שלשים יום משעה שנולד נפל הוא ובעיא חליצה בלבד ודוקא דלא כלו לו חדשיו תשעה ירחי אבל כלו לו חדשיו ומת אותו הבן בתוך שלשים יום בעיא חליצה ויבומי לא מתיבמה מת לאחר שלשים בחיי האב אינה פטורה מן החליצה ומן היבום לאחר מיתת האב לא בעיא לא חליצה ולא יבום ואם היו לו מאה בנים ומתו כולן בחייו ולא הניח בן מכל מקום ולא בן הבן ולא בת הבת בעיא אשתו חליצה או יבום ואפילו מאביו ומאמו וכן אחות אמו לא שנא מאביה ומאמה ולא שנא אחות אמו מאמה. וכן אחות אשתו לא שנא אחות אשתו מאביה ומאמה ולא שנא מאביה ולא מאמה וכן אשת אחיו בין מאביו ומאמו ובין מאמו ולא מאביו ובין מאביו ולא מאמו אבל אשת אחי אביו אינו חייב כרת אלא על אשת אחי אביו מאביו. אחותו מנלן דכל ששמה אחותו מיחייב עלה כרת דתניא (מכות ה:) ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו בת אביו ובת אמו מנין ת"ל ערות אחותו גלה עד שלא יאמר יש לי מן הדין שאם ענש הכתוב על בת אביו שלא בת אמו ועל בת אמו שלא בת אביו אינו דין שיענוש על בת אביו ועל בת אמו הא למדת שאין עונשין מן הדין עונש שמענו אזהרה מנין ת"ל ערות אחותך בת אביך או בת אמך אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו בת אביו ובת אמו מנין ת"ל ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא. עד שלא יאמר יש לי מן הדין שאם הזהיר הכתוב על בת אביו שלא בת אמו ועל בת אמו שלא בת אביו אינו דין שיזהיר על בת אביו ועל בת אמו הא למדת שאין מזהירין [מן הדין] ואפילו אחותו מאנוסה או מחייבי לאוין או מחייבי כריתות אחותו היא ומיחייב עלה ואע"ג דכתיב בת אשת אביך דמשמע דוקא דאית ליה לאבוה אישות בגוה כדאמרינן גבי אשת אב וכלה והכא אחותו מאנוסה לא איפשר למימר דלא מיחייב עלה דהכא אמרינן אחורן דכי כתיב (יבמות כב:) בת בנך או בת בתך באית ליה מאנוסה ובתו אתיא בהנה הנה ומדלגבי אב בתו מאנוסה זרעיה הוא ומיחייב עלה כבתו מנשואה לגבי אחוה נמי כי הדדי נינהו ואחי' מאנוסה אחים הוו לכל דבר (שם כג.) ואחותו מחייבי לאוין נמי אחותו היא דחייבי לאוין תפסי בה קידושי דכתי' כי תהיין כדרב פפא ואפי' מחייבי כריתות דלא תפשי בהו קידושי כתב רחמנא באזהרה מולדת בית או מולדת חוץ בין שאומ' לאביך קיים בין שאומ' לאביך הוצא אחותך היא. והשתא דאמרת בת מאנוסה ואפילו מחייבי כריתות אחותך היא ואלא בת אשת אביך למעוטי מאי כי נמי איצטריך קרא לכי דאמרן לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו לומר שאין מזהירין מן הדין נכתוב רחמנא ערות אחותך מולדת אביך לא תגלה ערותה בת אשת אביך למה לי לרבי יוסי ברבי יהודה כדאית ליה ולרבנן כדאית להו דתניא (יבמות כב:) הבא על אחותו והיא לו בת אשת אביו חייב עליה משום אחותו וחייב משום בת אשת אביו רבי יוסי ברבי יהודה אמר אינו חייב אלא משום אחותו בלבד רבי יוסי ברבי יהודה סבר בת אשת אביך למעוטי שפחה ונכרית הוא דאתא מי שיש לו לאביך אישות בה פרט לאחותו משפחה ונכרית שאין לאביך אישות בהן ואחותו לא שנא מנשואה ולא שנא מכל מקום לא מחייב עלה אלא חדא ורבנן סברי בת אשת אביך לחייבו שתים אחת משום אחותו ואחת משום בת אשת אביו אחותו מאנוסה או מחייבי כריתות דלית ליה לאבוה אישות בגוה לא מחייב אלא חדא (שם כג.) ושפחה ונכרית נפקא להו מן קראי אחריני שפחה מהאשה וילדיה תהיה לאדוניה ונכרית מן כי יסיר את בנך. בין לרבנן ובין לרבי יוסי ברבי יהודה מכדי שפחה ונכרית לא תפסי בהו קידושי וחייבי כריתות לא תפסי בהו קידושי מאי חזו דמפקי שפחה ונכרית ומרבו חייבי כריתות איפוך אנא אימא בין שאומרים לאמך קיים ובין שאומרים לאביך הוצא אחותך היא. וחייבי כריתות אע"ג דלא תפסי בהו קידושי לקרובים לעלמא תפסי בהו קידושי לאפוקי שפחה ונכרית דלא תפסי בהו קידושי כלל. וכי תימא שפחה ונכרית כי מיגיירן תפסי בהו קידושי התם גופא אחרינא הוא דאמור רבנן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולאו הכא ותו לא אלא לכל עריות שבתורה כל קורבא דאתי מחמת שפחה ונכרית לאו קורבא הוא ולא מיחייב עלה לענין אונסין איכא דמיחייב ואיכא דלא מיחייב לענין שפחה ונכרית כולהו כי הדדי נינהו ומאי ניהו לענין אונסין דמיחייב עליה אמו אנוסת אביו בתו ובת בתו ובת בנו מאנוסתו ואחותו מאנוסה כדאמרן וכן לענין כל אחוה לענין אחות אביו מאנוסה ואחות אשתו מאנוסה ואשת אחיו מאנוסת אביו היכא דאית ליה אם מאביו אם מאמו היכא דאנסה גברא לאמו ויליד מינה ברא ונסיב ההוא ברא מיחייב ההוא אחיו עלה משום אשת אח כי היכא דקא מיחייב ברא על אמו אנוסת אביו אלמא בן אנוסה ברא מיקרי לענין אחיו מאמו נמי אחיו הואי ומיחייב על אשתו משום אשת אח אבל לענין אשת אב וכלה לא מיחייב אלא על נשואת אביו ועל נשואת בנו כדאמרינן. וכן לענין איתסורי בקרובת אנוסה לא מיתסר בקרובותיה כדאמרן נושאין על האנוסה ועל המפותה. וכן לענין אשת אח לא מיחייב אלא על נשואת אחיו ערות אשת אחיך ואחיו גופיה מאנוסה מיחייב על אשתו משום אשת אח אבל על אנוסת אחיו לא מיחייב. וכן לענין דודתו לא מיחייב על אנוסת אחי אביו דכתיב ואל אשתו לא תקרב והא לאו אשתו היא. אחי אביו גופיה אי אית ליה אחא דאבא מאנוסת אבי אביו כי היכי דהוי אח לגבי אביו דאחיו מאנוסה אחיו הוא לכל דבר בריה נמי מיחייב על אשתו משום אשת אחי אביו אבל על אנוסת אחי אביו לא מיחייב. אחות אביו ואחות אמו מנלן דבין מן האב ובין מן האם מיחייב עלה דתניא (שם נד:) ערות אחות אביך לא תגלה בין מן האב ובין מן האם וכו' ומסקנא ערות אחות אביך לא תגלה קרא יתירא הוא דהא כתיבן חדא זימנא והאי דאיצטריך למיהדר מיתנינהו למידרש בהו דאפילו מן האם ולא מן האב דחייב והיינו דקאמרינן איידי דכוליה קרא לדרשא אתא כתב ביה נמי העראה דבהמה.