הלכות גדולות · סימן כ״ט, י׳

(שם נה.) וכן גבי אשת אחיו כתיב קרא יתירא ערות אחיו גלה לחייבו בין מן האב ובין מן האם דתניא ערות אשת אחיך לא תגלה בין מן האם וכו'. ומסקנא ערות אחיו גלה אחות אשתו מנלן דבין מן האב ובין מן האם דתנן (שם נד:) א"ל מתה אשתו ונשא אחותה מאביה מתה ונשא את אחותה מאמה מתה ונשא את אחותה מאביה מתה ונשא את אחותה מאמה מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית ופוטרות צרותיה ואסור בשנייה וברביעית ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה ואם בא על השנייה לאחר מיתת הראשונה מותר בשניה וברביעית ופוטרות צרותיה ואסור בשלישית ובחמישית ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה ואסור בשלישית ובחמישית שלישית דהויא לה אחות שנייה מאמה חמישית דהויא לה אחות רביעית מאמה אלמא אפילו מן האם ולא מן האב ומן האב ולא מן האם אסיר. מדאורייתא מנלן (שם נה.) דגמרינן לה מאשת אחיו מה אשת אחיו איסורה על ידי קידושין עד דמקדיש לה אחיו ולא מיחייב הוא כרת עלה אף אחות אשתו שאיסורה על ידי קידושין עד דמקדיש אחותה לא קאי עלה בכרת ומה אשת אחיו אחיו קרובי עצמו אף אחות אשתו אשתו קרובי עצמו לאפוקי אשת אחי אביו דליכא למיגמר מינה דהיא נמי אסירא על ידי קידושין הויא ערוה לגבי' ואע"ג דפליג רבי שמעון הלכה כרבנן מאי ר' שמעון ומאי רבנן דתנן (שם יז.) כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו שני אחים ומת אחד מהם ונולד להם אח ואחר כך יבם השני את אשת אחיו ומת ואית ליה איתתא אחריתי ונפול תרוייהו קמי בתרא ראשונה ההיא דנפלה ליה ברישא מאחיו קמא [יוצאת משום אשת אחיו] שלא היה בעולמו ושנייה דנפלה ליה השתא מאחיו שהיה בעולמו יוצאת משום צרתה עשה בה מאמר ומת חולצת ולא מתייבמת דמאמר לא קני ביבמה דלא מיקניה אלא בביאה דתניא (קדושין יד.) יכול יהא כסף ושטר גומרין בה כדרך שביאה גומרת בה ת"ל יבמה יבא עליה ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרין בה: ומאמר ביבמה מדרבנן בעלמא הוא דאמור רבנן (יבמות נב.) מצות יבמה מקדש ואחר כך בועל ולא מיפטרא בלא חליצה (שם יח.) ולא תימא דוקא דעבד בה מאמר דאסרה לה לצרתה ליבומי ומיחלץ חלצה ולא מיבמה אבל לא עבד בה מאמר שריא צרתה ליבומה אלא אע"ג דלא עבד בה מאמר צרתה חלצה ולא מייבמה דכיון דקיימא לן יש זיקה הוה לה צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו בזיקה והאי דקתני עשה בה מאמר לאפוקי מבית שמאי דאמרי מאמר קונה קנין גמור ואיפטרא לה צרתה אפילו מחליצה קמ"ל דלא כבית שמאי ובעיא חליצה וקתני אע"ג דעבד בה מאמר צריכה חליצה דלא כבית שמאי וקתני תו (שם ע"ב) שני אחים ומת אחד מהם וייבם השני אשת אחיו ואחר כך נולד לו אח ומת הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו והשנייה משום צרתה עשה בה מאמר ומת השנייה חולצת ולא מתייבמת רבי שמעון אומר מייבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה וקתני תנא דלא מיבעיא נולד לו אח ולבסוף דייבם כי איתיליד באיסורא אשכחה דכי האי גוונא נמי אסירא ופטרה צרותיה אלא אפילו ייבם ואחר כך נולד לו אח דכי איתיליד בהיתירא אשכחה כי האי גוונא נמי אסירא ופטרה צרתה ואע"ג דפליג רבי שמעון אמתניתין ואברייתא דקתני בסיפא דמתניתין ר' שמעון אומר מייבם לאיזו (דף נז) שירצה דקסבר ר' שמעון דכי אסירא אשת אחיו שלא היה בעולמו היכא דאיתיליד מקמי דמייבם אחוה אבל היכא דאיתיליד בתר דמייבם אחוה פקע ליה איסורא קמא ואי בעי ליבומה השתא שריא ליה כדקא מפרש טעמיה בברייתא (שם יט:) רבי שמעון אומר הואיל ובא ומצאה בהיתר ולא עמדה עליו שעה אחת באיסור מיבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה ולית הילכתא כרבי שמעון אלא הילכתא כרבנן דאמרי לא שנא נולד ולבסוף ייבם ולא שנא ייבם ולבסוף נולד כי הדדי נינהו ופטורה מן החליצה ומן היבום. וכי קאמרינן דאסירן הני עריות הן וצרותיהן היכא דכי מת אחוה הוה איתנהו תרוייהו תותי ערוה וצרה בהדי הדדי כדאמרינן מה להלן במקום מצוה אף כאן במקום מצוה קאמר רחמנא דהיכא דנפל קמי ערוה וצרותיה בהדי הדדי כי היכי דאסירא ערוה אסירא צרתה אבל ודאי מתה לה ערוה בחיי אחוה אי נמי גרשה לערוה ומית בלא זרעא ואית ליה נשי אחרנייאתא אע"ג דצרות ערוה אינהו שריין ליבומי דתנן (שם ב:) וכולן שמתו או מיאנו או שנתגרשו או שנמצאו אילוניות צרותיהן מותרות ולא שנא הוה איתה לערוה גבי אחוה קמי דלינסבה לצרה ולבסוף נסבה לצרה ומת כיון דבעידנא דמית אחוה לא הוה איתה לערוה גביה שריא צרתה דתנן כיצד אם מתו הן צרותיהן מותרות היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו ולו אשה אחרת מתה בתו או נתגרשה ואח"כ מת אחיו צרתה מותרת לא שנא היכא דנסבה לצרה כי איתא לערוה גביה ולא שנא נסבה בתר דאזל ערוה מגביה. ומקשינן (שם יג.) והיכא דנסבה לצרה כי איתה לערוה גביה מי שריא צרתה והאי דקתני באידך פירקין שלשה אחים שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית וגירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת הנשוי נכרית וכנסה המגרש ומת זו היא שאמרו וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו אילוניות צרותיהן מותרות ואמרינן טעמא דגירש חד מן אחים לערוה קמי דמינסבה לצרה נכרית אבל גרשה בתר דנסבה לצרה כי מאית לא משתריא צרתה אמר רבי ירמיה תברא מי ששנה זו לא שנה זו תנא דחמש עשרה סבר מיתה מפלת ההיא שעתא דקא מיית הוא דקמתחזיא ליבם ומשום הכי לא שני ליה בין גירש ולבסוף כנס לכנס ולבסוף גירש ותנא דארבעה אחים סבר נשואין הראשונים מפילין מההיא שעתא דקא מינסבה הכי איתה למילתא דאי מיית גברא בלא זרעא רמיא קמי יבם מההיא שעתא וקמ"ל טעמא דגרש ולבסוף כנס אבל כנס ולבסוף גירש לא שהרי עמדה עליו שעה אחת באיסור רבא אמר נישואין הראשונים מפילין לא אמרינן אלא לעולם מיתה מפלת ואידי ואידי חד תנא הוא וזו ואין צריך לומר זו קתני תנא בחמש עשרה דאפילו כנס ולבסוף גירש שפיר דמי ליבומי לצרה וכי קתני לקמיה בארבעה אחים דאין צריך לומר דהיכא דגירש ולבסוף כנס [אלא אפילו] כנס ולבסוף גירש דשריא צרתה. אילונית דקתני דשריא בין הוה ידע בה גברא דאילונית היא ובין לא הוה ידע בה דאמר רבא (שם יב:) הלכתא צרת אילונית מותרת ואפילו הכיר בה ואפילו צרת בתו איילונית טעמא מאי אמר רחמנא כי מינסבא חדא מעריות לעלמא לא אסרה לה לצרתה משום דלאו במקום יבום הוא דגמר עליה עליה כדאמרינן במקום מצוה הוא דאסירא צרה שלא במקום מצוה שריא צרה אילונית נמי כיון דלאו בת לידה היא לאו בת יבום היא דכתיב אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת השתא נמי כמאן דליתה לערוה ושריא צרתה דהא לאו מקום מצוה והא קתני שנמצאו אילונית שנמצאו אין מעיקרא לא תני שהיו מאי טעמא דכיון דאילונית לאו בת יבום היא דכתיב אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת לענין צרה נמי כמאן דליתה לאילונית דמי ושריא צרתה. ברם מימר קא אמרינן היכא דנפול קמיה שתי צרות וחדא מינייהו ערוה דלא חזיא ליה ליבומי צרתה כל דאיכא בערוה איכא בצרה אלו היכא דנפול קמיה שתי צרות ותרוייהו חזיין ליה ליבומי וחלץ לחדא מינייהו ובתר דחלץ לה אזל על צרתה מי הויא צרתה כמותה כי היכי דהיא אי אזל עלה בתר דחלץ לה לא מיחייב כרת עלה דכיון דחלץ לה לגבי דידיה נפקא לה מכלל אשת אח ולית בה אלא איסור לאו דאמר רחמנא אשר לא יבנה אח בית אחיו כיון שלא בנה שוב לא יבנה צרתה נמי כמותה ולא מיחייב עלה כרת ולא קאי עלה אלא באיסורא דלאו או דילמא צרה לחודא קיימא וקאי עלה באיסור אשת אח. ואי נמי תרי תלתא אחי ונפול קמייהו שתי צרות וחלץ חד לחדא מיטיהו ובתר דחלץ לה אזל חד מאחים על חדא מינייהו על צרה או על חלוצה מי הויא אשת אח לגביה ומיחייב עלה כרת או לא מי אמרינן צרה אבראי קיימא ואף על גב דלענין אשתרויי לעלמא כי חליץ לחדא מצרות כמאן דחלץ לתרוייהו דמי וקא משתריין תרוייהו לאינסובי לעלמא דהתם היה גוסס ומת הבן ואחר כך מת האב בעיא יבום או חליצה. אשת אחיו שלא היה בעולמו ואשת אחיו מאמו דקאמרינן דלאו בנות יבום הן מנלן דתניא (שם יז:) כי ישבו אחים יחדו אחים שהיתה להם ישיבה אחת בעולם פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו יחדו המיוחדין בנחלה פרט לאחים מן האם ואשת אחיו מאביו שהיה בעולמו דקאמרינן בת יבום היא אפילו אחיו מאנוסה ואפי' מחייבי כריתות וכל שכן מחייבי לאוין אחיו הוא ומייבם. לענין אחיו מאנוסה תניא (שם י:) היתה אמו אנוסת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת פוטרת צרתה אלמא היכא דליכא ערוה למיסרה לצרה מיבם אשת אחיו מאנוסה. ולענין ממזר תנן (שם כב.) מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת אחיו ליבום ואמרינן מכל מקום לאתויי מאי אמר רב יהודה לאתויי אפי' אח ממזר ותנן נמי (שם כ.) איסור קדושה חולצות ולא מתייבמות וחדא מינייהו בת ישראל לממזר וקיימא לן (שם ע"ב) דאין מתייבמות מדרבנן דגזרו ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה אבל מדאורייתא חייבי לאוין בני יבום נינהו: