הלכות גדולות · סימן כ״ט, ב׳

(סנהדרין פב.) הבועל ארמית קנאין פוגעין בו. בעא מיניה רב כהנא מרב לא פגעו בו קנאין בשעת מעשה דיני' במאי ומסקינן דיניה בידי שמים. אמר רבי חייא בר אבין כל הבא על הגויה כאילו נתחתן בעבודה זרה שנאמר כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר וכי בת יש לו לאל נכר אלא זה הבא על הגויה: כי אתא רב דימי אמר בית דינו של חשמונאי גזרו הבא על הגויה חייב עליה משום נשג"א סימן נדה שפחה גויה אשת איש כי אתא רבין אמר משום נשג"ז נדה שפחה גויה זינה יכרת ה' לאיש אשר יעשנה וגומר. ומיחייבינן למיפרש מעריות דכתיבן באורייתא ומאי ניהו אמו ואשת אביו וכלתו ואחותו מאביו ומאמו ואחותו מאמו ולא מאביו ואחותו מאביו ולא מאמו בתו ובת בתו ובת בנו בת אשתו ובת בתה ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו ואחות אביו בין מן האב ובין מן האם [ואחות אמו בין מן האב בין מן האם] ואשת אחי האב מן האב ואשת אחיו בין מאביו ובין מאמו ואחות אשתו בין מן האב בין מן האם ואשת איש. (סנהדרין נג.) אמו ואשת אביו וכלתו הני שלש בסקילה וכרת. (שם עה.) בתו ובת בתו בת בנו בת אשתו ובת בתה ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו הני תשע בשריפה וכרת: (כריתות ב.) אחותו ואחות אביו ואחות אשתו ואחות אמו אשת אחיו ואשת אחי אביו הני שית בכרת לחודה. כללהון תמני סרי הני שית דבכרת לחודה לית בהו מיתת בית דין ואין חייבין אלא מלקות בלבד. והני כולהו לא תפסי בהו קידושי ופטירן מן החליצה ומן היבום דתנן (יבמות ב.) חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וכו'. ושש עריות הני עשרין וחדא דל מינייהו תלת דקא חשיב אחיו תלתא זמני דל תרתי דקא חשיב אחותו תרי זימני דל חדא פשו תמני סרי תוב (סנהדרין פד:) אשת איש בחנק ונערה מאורסה בסקילה הני עשרין נשי אי אזיל על חדא מינייהו משוי לה זונה ופסיל לה מכהונה ואי מוליד ממנה הולד ממזר דקיימא לן הלכה כשמעון התימני דתנן (יבמות מט.) איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי רבי עקיבא שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כמותו: ולית ליה תקנתא למיעל בקהלא דישראל לעולם בין זכר ובין נקבה אי זכר הוא ונסיב בת ישראל ולד בתר אבוה אזיל דילמא דנסיב שפחה ומשחרר ליה לולד כר' טרפון דתנן (קידושין כט.) רבי טרפון אומר יכולין הן ממזרין לטהר כיצד ממזר נשא שפחה הולד עבד שיחררו נמצא הבן בן חורין ואמרינן אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' טרפון אלא כל מינסב מישראל לית ליה תקנתא ואי נקבה היא ומינסבה לבר ישראל ולד ממזר הוי ובתר אימיה אזיל וממזרת לית לה תקנתא לאינסובי לעבד דעבד לית ליה חייס. אשת אביו דחייב עליה סקילה דוקא נשואת אביו דנסבה בקידושי אי נמי דקדשה קידושי דקניא בהוי' ואע"ג דלא נסבה אבל אנס אביו אשה לרבנן שרי לה למינסבה לכתחלה כדתנן (יבמות צז:) נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו ר"י אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו לר"י דאמר לא יגלה כנף אביו באנוסת אביו כתיב אית בה איסור לאו אבל סקילה לא דר' יהודה לא קא שרי למינסבה דתנן ר"י אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו והלכה כרבנן. ולענין אמו בין אנוסת אביו ובין נשואת אביו היכא דאזל עלה חייב סקילה מ"מ אמו היא והיינו דקאמר ליה לוי לר' (שם ט.) ליתני נמי אמו אנוסת אביו דלאחיו מאביו שריא אי נפלה קמי ברה הויא לה ערוה ומנלן דחייב על אשת אביו אפילו מן האירוסין דתנו רבנן (סנהדרין נג.) הבא על אשת אביו חייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש בין בחיי אביו ובין לאחר מיתת אביו בין מן האירוסין ובין מן הנישואין מאי קאמר הכי קאמר הבא על אשת אביו בחיי אביו חייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש וחייב עליה משום אשת אב בין בחיי אב בין לאחר מיתת אב בין מן האירוסין ובין מן הנישואין ואי קדשה אבוה ולא נסבה ואזל בריה עלה אי איתיה לאבוה בחיי האב חייב משום אשת אב ומשום נערה המאורסה ואי מית או דגרשה חייב עליה משום אשת אב וכן לענין כלתו דקתני סיפא הבא על כלתו חייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש בין בחיי בנו ובין לאחר מיתת בנו בין מן האירוסין בין מן הנישואין. בתו אפילו מאנוסתו חייב עליה (סנהדרין טו.) אתיא הנה הנה אתיא זימה זימה. אחותו כל ששמה אחותו בין שהיא מאביו ומאמו או מאביו ולא מאמו או מאמו ולא מאביו חייב כתיבי קראי בהדיא אחות אביו בין שהיא אחות אביו מאביו ולא מאמו בין שהיא אחות אביו מאמו ולא מאביו וכן אחות אמו בין שהיא אחות אמו מאביה בין שהיא אחות אמו מאמה חייב עליהן בגמרא דהבא על יבמתו (יבמות נד:) ת"ל ערות אחות אביך לא תגלה בין מן האב ובין מן האם ערות אחות אמך לא תגלה בין מן האב ובין מן האם: (שם נה.) וכן אחות אשתו בין אחותה מאביה בין אחותה מאמה חייב עליה כרת דגמרה מאשת אחיו דכתיב בה ערות אחיו גלה וגמרה אחות אשה מינה דהא קרובי עצמו הוא ותרוייהו איסורייהו על ידי קידושין. אשת אחיו כל ששמה אשת אחיו חוץ מאשת אחיו מאביו שאין לו בנים והוא שהיו בעולם אחד אבל אשת אחיו מאביו שיש לו בנים ואי נמי אין לו בנים ולא היו הוא ואחיו בעולם אחד ואשת אחיו מאמו בין יש לו בנים ובין אין לו בנים חייב עליהן דהא לאו בנות יבום נינהו (שם נד:) אבל אשת אחי אביו אין חייב עליה כרת אלא אם כן היתה אשת אחי אביו מאביו דכתיב ערות דודו גלה וכתיב או דודו או בן דודו וגו' מה התם דוקא מן האב ולא מן האם דמשפחת אב קרויה משפחה משפחת אם לא שמה משפחה הכא נמי מן האב ולא מן האם אבל מן האם ולא מן האב שנייה דרבנן היא ולית בה כרת: (שם צה.) הבא על חמותו בחיי אשתו בשריפה ואף על פי כן לא פסל את אשתו וכן הבא על אחות אשתו אע"פ שהוא בכרת לא פסל את אשתו דתניא אמר רבי יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בבא על חמותו שפסל את אשתו על מה נחלקו בבא על אחות אשתו שבית שמאי אומרים פסל וב"ה אומרים לא פסל: (שם צד:) הבא על חמותו לאחר מיתת אשתו לרבי ישמעאל בשריפה לרבי עקיבא איסורא איכא שריפה ליכא. ולענין הלכה ליתא לדרבי יהודה (שם צה.) דאמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה כרבי יהודה. ההוא דעבד איסורא מחמתיה נגדי' רב יהודה וא"ל אי לאו דאמר שמואל אין הלכה כרבי יהודה אסרתה עלך איסור עולם: (יבמות כב:) אחותו מכל מקום חייב עליה ואפילו אנס אביו אשה והוליד ממנה בת דהויא לה אחותו מאנוסה ואפילו בא אביו על אחת מחייבי לאוין והוליד ממנה בת ואפילו בא על אחת מחייבי כריתות והוליד ממנה בת דהויא לה ממזרת אחותו היא וחייב עליה כרת אבל בא אביו על שפחה או על גויה והוליד בת לאו אחותו היא ולא מיחייב עלה דכתיב ערות בת אשת אביך וגומר פרט לשפחה ולנכרית שאין לאביך אישות בהן בגמרא דכי צד אשת אחיו שלא היה בעולמו לרבי יוסי ברבי יהודה כדאית ליה לרבנן כדאית להו. (שם צז.) אנס אשה מותר לישא בתה ואפילו בחיי אמה דאורייתא אבל מדרבנן בחיי אמה אסור לאחר מיתתה מותר. אחות אשה לא שנא כי איתה לאחותה תותיה ולא שנא גרשה כמה דאיתיה בחיי' פטרה לה מחליצה ויבום ואי אזיל עלה הולד ממזר (שם ח:) דרחמנא אמר בחייה כל שבחייה ותנן לענין יבום (שם מא.) המגרש את אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת הרי זו פטורה ולענין ממזר תנן (שם מד.) ומודים בנושא את קרובת גרושתו שהולד ממזר צרת חלוצה היכא דאזל עלה חד מן אחים או ההוא דחלץ לצרתה או חד מן אחים אחריני לא הוי הולד מינה ממזר כרבי יוחנן אע"ג דפליג ר"ש ב"ל (שם י:) ר"י ור"ש ב"ל הלכה כר"י לבר מן תלת ואע"ג דפליג שמואל (שם א:) דאמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חלוצתו הולד ממזר אלמא אף על גב דחלצה לה צרתה איהי באיסורא קיימא ושמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן ואע"ג דקמסייע לה רב יוסף לשמואל ממתניתא לאו מילתא היא דהא קמשני רבי יוחנן דכי אמרינן דצרת חלוצה כמאן דחלץ לה דמי לא מיתסרא אחותה דכיון דאחות חלוצה גופה שריא מדאורייתא ורבנן הוא דאסרוה באחות צרת חלוצה לא גזרו רבנן וכי תימא סוף סוף אי לאו דאמרינן צרת חלוצה אבראי קיימא כי נמי אמרינן צרת חלוצה (דף נג) מדרבנן היא וגזרינן באחות צרתה גזירה לגזירה כי היכי דקא גזרינן בצרת אחותה גזירה לגזירה לא דמיין להדדי דכיון דאחות חלוצה אתיא בהדה לבי דינא מיחלפא בחלוצה גופה ומשום הכי גזור רבנן בצרת אחות חלוצה דמיחלפא בצרת חלוצה גופה אבל צרת חלוצה דלא אתיא בהדי צרתה לבי דינא לא גזור רבנן באחותה דאי הוה אתיא בהדה לבי דינא הכי נמי דהוה גזרינן באחות צרת חלוצה דאתיא לאיחלופי צרה בחלוצה גופה ואמרי קא שרו אחות חלוצה ועוד אי נמי אתיין תרוייהו בהדה לבי דינא אחותה וצרתה וגזור רבנן בצרת אחותה ולא גזור באחות צרה לא הוה תמיהא מילתא דצרת אחותה אתיא לאחלופי בצרת חלוצה גופה וצרת חלוצה הכי נמי לית בה כרת איסורא דאורייתא היא אבל אחות צרת חלוצה במאי קא מיחלפא באחות חלוצה אחות חלוצה דרבנן היא וכל שכן דלא אתיא בהדה לבי דינא ולא אתיא לאיחלופי כלל ועוד בהא מילתא רבי יוחנן לקולא ורבי שמעון בן לקיש לחומרא (שם יא.) ופליגי בהא מילתא רב אחא ורבינא ואע"ג דלא מסיימי וקיימא לן בכל התורה כולה רבינא לקולא ורב אחא לחומרא הילכתא כוותיה דרבינא בר מן אומצא ביעי ומיזרקי וממילא הוה ליה רבינא כרבי יוחנן ואף על גב דרב אשי סבר לה כריש לקיש רב אשי ורבינא דבהדי רב אחא הילכתא כרבינא דרב אחא ורבינא לגבי רב אשי בתראי נינהו: (שם יג.) שש עריות חמורות מאלו מפני שנשואות לאחרים צרותיהן מותרות והיכא דעבר חד מן אחים ונסיב חדא מהני שש עריות לאו נשואין נינהו ואי אית להו נשי אחרנייתא לא מיפטרן מן יבום (שם י.) דתני לוי אמו פעמים פוטרת צרתה כיצד היתה אמו אנוסת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת כיון דנישואין מעלי' נינהו כרבנן דשרו באנוסת אביו זו היא אמו שפוטרת צרתה היתה אמו ונשואת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת זו היא אמו שאין פוטרת צרתה דהויא לה אשת אביו ולא תפסי בה קידושי ונשואין דידה זנות בעלמא נינהו. שש עריות אמו ואשת אביו ואחות אביו ואחותו מאביו ואשת אחיו מאביו שיש לה בנים ואשת אחי אביו.