הלכות גדולות · סימן כ״ט, ט״ו

(פסק) (יבמות פז:) אשת איש דאנסבוה בי דינא בלא גיטא כיון דבי דינא אנסבוה תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות לא על זה ולא על זה דתניא (שם צד:) כל עריות שאמרו אין צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש שנשאת על פי בית דין ואינה אשתו לכל דבר ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ואינו זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה ואינו יורשה ואין מיטמא לה ואינה צריכה הימנו גט והיא פסולה והולד ממזר. כיצד מוציא [ברמיזה] ונותן לה גט פקחת לפקח ולו אח פקח פקחת לחרש ולו אח פקח או חולץ או מיבם פקחת לפקח ולו אח חרש כונס ואינו מוציא לעולם פקחת לחרש ויש לו אח חרש חרשת לפקחת ויש לו אח פקח חרשת לפקח ויש לו אח חרש חרשת לחרש ויש לו אח פקח חרשת לחרש ולו אח חרש כונס ואם רצה לקיים יקיים ואם רצה להוציא יוציא. ושני אחים חרשים נשואים שתי אחיות פקחות או שתי אחיות חרשות או שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת וכן שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחים חרשים או לשני [אחים פקחים או לשני] אחים אחד פקח ואחד חרש או שני אחים אחד פקח ואחד חרש נשואים שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת חרשת לפקח ופקחת לחרש אין כאן לא חליצה ולא יבום אלא אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה ואם היו נכריות יכניסו ואם רצה לקיים יקיים ואם רצה להוציא יוציא. (שם קיב:) חרש שנשא פקחת פקח שנשא חרשת רצה יוציא רצה יקיים כשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה. פקח שנשא פקחת ונתחרשה רצה יוציא רצה יקיים נשתטה לא יוציא נתחרש הוא או נשתטה לא יוציא עולמית. אמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה האשה שנתחרשה יוציא והאיש שנתחרש אינו מוציא אמרו לו אין דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אין מוציא אלא לרצונו. העיד ר' יוחנן בן גודגדא על חרשת שהשיאה אביה שיוצאה בגט אמרו לו אף זו כיוצא בה. (שם קיג:) אמר רבי יצחק דבר תורה שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בעל כרחה דהא יודעת לשמות גיטה ומה טעם אמרו אינה מתגרשת כיון שיודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה לא תתגרש שמא ינהגו בה מנהג הפקר. (שם קיב:) שני אחים חרשים נשואין שתי אחיות פקחות או שתי אחיות חרשות או עד שיבוא ממדינת הים בחרש ושוטה אין שומעין לו אלא אומרים לו עליך מצוה או חלוץ או יבם ואי אמרה יבמה לא ניחא לי ביבם לא מיבם לה בעל כרחה דאמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה (שם ד.) מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה שנאמר לא תחסום שור בדישו וסמיך ליה כי ישבו אחים יחדו. וכי אמרה לא ניחא לי ביבם לית לה כתובה דכי אמור רבנן אית לה כתובה הני מילי כי נפלה לפני מוכה שחין דלא חסמינן לה אבל לאו מוכה שחין חסמינן לה ואי לא מיבמה פקעה כתובתה מינה ואית רבנן דפליגי ואמרי מכל מקום מיבעי למיתן לה כתובה בין דנפל קמי מוכה שחין בין דלא נפל קמי מוכה שחין וכי חלצה ליה סנדל משתריא ואי אמר יבם יבומי הוא דמיבמינא לה מחלץ לא חליצנא לה מעשינן ליה למיחלץ שנא' וקראו לו זקני עירו ותניא (שם קא:) וקראו הן ולא שלוחן ודברו מלמד שנותנין לו עצה ההוגנת לו שאם היה הוא ילד והיא זקנה הוא זקן והיא ילדה אומרים לו מה לך אצל זקנה מה לך אצל ילדה כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך ואי לא משגח אכפינן ליה כדתניא (שם קו.) יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בעל כרחו ת"ל לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. (ערכין כא:) אמר רב ששת ש"מ האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעי' מודעא פשיטה לא צריכא דעשיוה ואירצי מהו דתימא תיגלי מילתא למפרע דבטולי בטליה קמ"ל. ואימא הכי נמי א"כ ליתני עד שיתן מאי עד שיאמר רוצה אני עד דמבטל ליה להך (דף נט) מודעא קמא שמעינן מינה דכל היכא דמסר מודעא ואמר ליבטיל בטל מודעא דאי לא בטיל מודעא ליכא איתתא דמיגרשא וראיה לדבר דאתחלתא דגיטא מקנה מן בעל בביטול מודעא וכי היכי דתקינו רבנן בגיטין תקינו בשטרות שלא תחלוק בין גיטין לשטרות. (יבמות כד.) אמר רבא אף ע"ג דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו הכא אתאי גזירה שוה אפיקתיה לגמרי דאי לאו גזירה שוה הוה אמינא שם שם ממש למאן קא מזהר רחמנא אי ליבם יקום על שם אחיך מיבעי ליה אי לבית דין יקום על שם אחי אביו מיבעי ליה ודילמא הכי קאמר להו רחמנא לבית דין אמרו ליה ליבם יקום על שם אחיו אלא אתאי גזירה שוה אפיקתיה: