(פסק) והיכא דאיכא ארבעה חמשה אחי דנסיבו ושכיבו בלא זרעא ופש חד מינייהו אי בעי מיבם להו לכולהו דתנן (שם מג:) ארבעה אחים נשארים ארבע נשים ומתו רצה גדול שבאחים ליבם את כולן הרשות בידו ארבעה אחים ס"ד אימא ארבעה מאחים אבל ודאי חד דנסיב תרתי ומית אי בעי אחוה ליבומי חדא הוא דמיבם ומיפטרא אידך ואי חליץ לחדא הוא דחליץ ומיפטרא אידך אבל יבומי תרוייהו או מיחלץ לתרוייהו לא דתנן מי שהיה נשוי שתי נשים ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה היתה אחת כשרה ואחת פסולה אם היה חולץ חולץ לפסולה ואם היה מיבם מיבם לכשרה והוינן בה (שם מד.) וניבם לתרוייהו אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן אמר קרא אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים ונחליץ לתרוייהו אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב אמר קרא בית חלוץ הנעל בית אחד הוא חולץ ואינו חולץ לשני בתים:
הלכות גדולות · סימן כ״ט, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.