הלכות גדולות · סימן כ״ח, ט׳

(שם צו:) ובן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו חולצת ולא מתיבמת אשת קטן לא חולצת ולא מתיבמת וכן אשת שוטה (שם קיב:) דת"ר שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשיהם פטורות מן החליצה ומן היבום. שלשים ושש כריתות בתורה וחדא מינייהו הבא על אשת איש דכתיבא גבי עריות דכתיב ואל אשת עמיתך וכתיב בהו כרת כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו (כריתות ב.) וקתני גבי כריתות בסופא על אלו חייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת ועל לא הודע שלהם אשם תלוי וקאמרינן (יבמות קיג.) אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל אשת חרש אין חייבין עליה אשם תלוי מאי קא משמע לן תנינא חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה ואלו הן חרש שוטה וקטן והתורם את שאינו שלו ונכרי שתרם תרומתו של ישראל אפילו ברשותו לרבנן הכי נמי דחרש לית ליה קנין מדאורייתא כלל קנין דרבנן בעלמא הוא דקניא ליה בתקנתא דרבנן אלא שמואל כר"א ס"ל דאמר תרומת חרש ספק היא ספק קנין דאורייתא הוא דאית ביה ואפי' הכי איסור ספק אשת איש איכא קרבן דאשם תלוי לא מייתי דבעי שמואל דעד דאיכא חתיכה משתי חתיכות ולא סבר לה כרבי אלעזר בהא דרבי אלעזר לא בעי חתיכה משתי חתיכות ואע"ג דאיכא (כריתות יח.) חד תנא דר' אלעזר דקתני ספק אי בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון יוציא והולד כשר וחייבין באשם תלוי ואף על גב דליכא חתיכה משתי חתיכות מוקי לה שמואל כרבי אלעזר והוא סבר לה כאידך תנא דכל היד דתנן (נדה יד:) נמצא על שלה לאחר זמן טמאין מספק ופטורין מן הקרבן ותני עלה וחייבין באשם תלוי ותנא דמתניתין סבר בעינן חתיכה משתי חתיכות. ואיכא דאמרי שמואל נמי חייבין באשם תלוי אמר דסבירא ליה כרבי אלעזר בתרוייהו סבר לה כרבי אלעזר דאמר אשת חרש אית בה ספק קנין דאורייתא הלכך הויא לה ספק אשת איש ומיחייב לה עלה נמי אשם תלוי דסבר לה כרבי אלעזר דלא בעי חתיכה משתי חתיכות. ומתניתין דקתני שני אחים אחד פקח ואחד חרש נשואין שתי נכריות פקחות מת חרש בעל פקחת מה יעשה פקח בעל פקחת או חולץ או מיבם אלמא אשת חרש בת חליצה ויבום היא לא תימא ר' אלעזר היא דאמר אית ליה ספק קנין דאורייתא אבל לרבנן לא דמשוו ליה לחרש כשוטה וקטן ואשת חרש כאשת שוטה וקטן דקתני בהו (שם קיב:) שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשיהם פטורות מן החליצה ומן היבום אלא שוטה וקטן היינו טעמא דנשיהם פטורות משום דלא תקינו להו רבנן נשואין אבל חרש דתקינו ליה רבנן נשואין לא מיפטרא אשתו בלא יבום דהא קטנה דנשואין דידה דרבנן נינהו ולא קא מיפטרא מחליצה ויבום ולא עוד אלא דקיימא לן כרבי יהושע דאמר (שם קח.) הרי היא כאשתו לכל דבר קא ירית לה וקא מיטמא לה וקא מוכיל לה בתרומה ואף על גב דקא עקר דאורייתא וכל שכן יבום דמוסיף הוא ולא מעקר קא עקר. האי לענין חליצה ויבום ונשואי חרש וקטנה כי הדדי נינהו אבל לענין תרומה אף על גב דחרש וקטנה נשואין דרבנן נינהו חרש שאני דאלו חרש לא מוכיל בתרומה דתנן (שם סז:) העובר והיבם והארוסין והחרש ובן תשע שנים ויום אחד פוסלין ולא מאכילין בתרומה אלמא חרש לא מוכיל בתרומה ואלו קטנה אכלה כדקתני (גיטין מה.) ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה. ומאי שנא משום דקנין כספו כתיב בגברא תלא רחמנא. חרש כי נמי תקינו ליה רבנן נשואין הוא לאו בר קנין הוא. קטנה לכהן פקח כיון דקניא ליה בתקנתא דרבנן וגברא בר קנין הוא אכלה. וחרשת דמינסבה לכהן פקח אע"ג דתקינו לה רבנן נשואין וגברא בר קנין הוא משום גזירה לא אכלה (יבמות קיג.) כדקאמרינן גזירה שמא יאכיל חרש לפקחת כיון דחרש וחרשת כהדדי נינהו אי אמרת חרשת לכהן פקח אכלה בתרומה אתו למימר חרש דנסיב פקחת אכלה. חרש וקטן מיבמין ולא חולצין החרשת והשוטה מתיבמת ולא חולצת חרשת לא מצי חלצה אלא מתיבמה ולבתר דמתיבמה אי בעי לאפוקה מצי מפיק לה. וכן חרש לא מצי חליץ אלא מיבם ובתר דמיבם אי בעי לאפוקה מצי מפיק לה והני מילי דנפל קמיה מאחיו חרש אבל חרש דנפיל קמיה פקחת מאחיו פקח כיון דתפשי ליה לאחיו קידושי מעלי' בגוה כונס ואינו מוציא לעולם לענין מחלץ חרש וחרשת כי הדדי נינהו תרוייהו לא מצו חלצי אלא יבומי מיבמי לפי שאינן בואמר ואמרה אבל לענין אפוקי חרשת דנפלה קמי פקח בין מאחיו חרש ובין מאחיו פקח כונס ואם רצה להוציא יוציא אבל חרש דנפל קמיה פקחת אי נפל קמיה מאחיו חרש מצי מפיק לה בתר דמיבם אבל מאחיו פקח לא מצי מפיק לה לעולם ומנלן דפקחת דנפלה קמי חרש מאחיו חרש מצי מפיק לה דתנן (שם קיב:) שני אחים חרשים נשואין לשתי אחיות פקחות או לשתי אחיות חרשות או לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת וכן שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחים פקחים או לשני אחים חרשים או לשני אחים אחד חרש ואחד פקח הרי אלו פטורין מן החליצה ומן היבום ואם היו נכריות יכניסו ואם רצו להוציא יוציאו. ומנלן דמאחיו פקח לא מצי מפיק לה דתנן שני אחים [אחד חרש] אחד פקח נשואין לשתי נכריות פקחות מת חרש בעל פקחת מה יעשה פקח בעל פקחת או חולץ או מיבם מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל פקחת כונס ואינו מוציא לעולם. שני אחים פקחין נשואין לשתי נכריות אחת חרשת ואחת פקחת מת פקח בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת כונס ואם רצה להוציא יוציא. מת פקח בעל פקחת מה יעשה פקח בעל חרשת או חולץ או מיבם. שני אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין לשתי נכריות אחת חרשת ואחת פקחת מת חרש בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת כונס ואם רצה להוציא יוציא. מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל חרשת כונס ואינו מוציא לעולם. תלת דנכריות רישא דקמייתא וסיפא דתנייתא דקא תני בגוייהו או חולץ או מיבם דהויא להו פקחות קמי פקח ופקח קמי פקחת כי כולהון נשי דעלמא דאי חולץ או מיבם סיפא דקמייתא וסיפא דתליתיתא דקא תני כונס ואינו מוציא לעולם דפקחת קמי חרש מאחיו פקח מיחלץ לא מצי חליץ דליתיה בואמר אלא מיבם יבומי ואינו מוציא לעולם דיבם במקום בעל קאי ואפילו יבם חרש או שוטה מן שמיא רמיוהא קמיה ואף על גב דחרש מדאורייתא לאו בר נשואין הוא ורבנן הוא דתקינו ליה נשואין ושוטה אפילו מדרבנן לית ליה נשואין ואי מאית שוטה איתתיה לאו בת יבומי היא לענין יבומי אינהו נשי דאחריני היכא דנפלה קמי חרש ואפילו שוטה ביבמה יבא עליה קאי אבל פקחת קמי חרש מאחיו פקח אי נמי מאחיו חרש ונסבה כשהוא פקח ולבסוף נתחרש כיון דתפסי ליה לאחוה קידושי מעלי' בגוה ונפלה קמי חרש כונס ואינו מוציא לעולם אי אחיו פקח ונתחרש הוה כי היכי דאחיו לא מצי מפיק דתנן נתחרש הוא או נשתטית היא לא יוציא עולמית הוא נמי לא מצי מפיק דחרש ברמיזה הוא דמפיק היכא דכונס ברמיזה מפיק ברמיזה כי היכי דעיילא הכי נפקא אבל לאפקועי קידושי דאורייתא ברמיזה לא מצי מפקע וכל שכן דנפלה ליה מאחיו פקח דלא מצי יבם חרש מפיק לה וחרש וחרשת לא מיבעיא לכתחלה דלאו בני חליצה נינהו אלא אפילו איקרו וחלוץ חליצה פסולה היא ולא מישתריא בה לעלמא (שם קד:) ואף על גב דקריאה מצוה בעלמא היא ועכובי לא מעכבא ראוי לקרות מיבעא בעינן כדרבי זירא דאמר רבי זירא כל הראוי לבילה בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. ושוטה דקתני דמיבמי ולא חלצי לענין נישואין לאו בני נישואין נינהו דתניא (שם קיב:) שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשיהם פטורות מן החליצה ומן היבום ושוטה ושוטה כי הדדי נינהו ואף על גב דלאו בני נשואין נינהו לענין יבומי שוטה אשת אחיו רחמנא רמה קמיה כדאמרינן הלכך שוטה דנפלה יבמה קמיה כונס דלאו בר חליצה הוא ולאו בר גירושין הוא. (שם מט.) אשתו שמתה מותר באחותה גרשה ומתה מותר באחותה נשאת לאחר ומתה מותר באחותה. יבמתו שמתה מותר באחותה חלץ לה ומתה מותר באחותה נשאת לאחר ומתה מותר באחותה. (שם סז:) נפל הבית עליו ועל בת אחיו ואין ידוע איזה מהן מת ראשון צרתה חולצת ולא מתיבמת. (שם כט:) העושה מאמר ביבמתו פרחה הימנו זיקת יבמין וחלה עליו זיקת ארוסין ונישואין. (שם סד:) אמר רבה השתא דאמרת אחיות מוחזקות לא ישא אדם אשה לא ממשפחת נכפין ולא ממשפחת מצורעין ולא אמרן אלא היכא דאיתחזק אבל לא איתחזק אקראי בעלמא הוא. (שם קיב:) אמר רמי בר חמא מאי שנא חרש וחרשת דתקינו להו רבנן נשואין ומאי שנא שוטה ושוטה דלא תקינו להו רבנן נשואין חרש וחרשת דקיימא תקנתא דרבנן תקינו להו נשואין שוטה ושוטה דלא קיימא תקנתא דרבנן ואין אדם דר עם נחש בכפיפה לא תקינו להו רבנן נשואין. (שם קט.) שני אחים נשואין לשתי יתומות קטנות מת בעלה של אחת מהן תצא משום אחות אשה וכן שתי חרשות גדולה וקטנה מת בעלה של קטנה תצא משום אחות אשה מת בעלה של גדולה רבי אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו. (שם קי.) אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר וכן אמר ר' אלעזר הלכה כר"א.