הלכות גדולות · סימן כ״ח, ח׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

(שם פ.) היכי דמי סריס חמה אמר אביי כל שמטיל מים ואינו עושה כיפה ממאי הוי דאפיא ביה אימא בטיהרא ושתי' ביה שיכר' [מרקא] אשת סריס אדם או חולצת או מתיבמת אשת סריס חמה לא חולצת ולא מתיבמת. (שם קד:) חרש שנחלץ וחרשת שחלצה והחולצת לקטן חליצתה פסולה. (שם קה:) אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים אין חליצת קטן כלום. חרש שחלץ ליבמתו חרשת יחזור וייבם לה או אחים מיבמין לה ואם מת ואין לו אחים חליצה שחלץ לא עשה ולא כלום ולא פסלה מן הכהונה. חרש שחלץ ליבמתו פקחת יחזור וייבם לה ואינו מוציא לעולם ואם יש לו אחים או חולצת או מתיבמת ואם מת ואין לו אחים ולא נתיבמה חליצה שחלץ לא עשה ולא כלום ולא פסלה מן הכהונה. (שם קיב:) חרש שנשא חרשת ויש לו אח חרש מתיבמת ואינה חולצת. חרש שנשא חרשת ויש לו אח פקח כונס ואם רצה להוציא מוציא. חרש שנשא פקחת ויש לו אח פקח או חולצת או מתיבמת. חרש שנשא שתי נשים אחת פקחת ואחת חרשת ויש לו שני אחין אחד פקח ואחד חרש פקח מיבם או חולץ לפקחת וחרשת פטורה. חרש שנשא שתי נשים חרשות ויש לו אחין אחד פקח ואחד חרש או שני אחים [פקחים] ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה. חרש שנשא שתי נשים פקחות ויש לו שני אחין פקחין אחד מהם מיבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה. פקח שנשא פקחת ויש לו אח חרש מתיבמת ואינה חולצת. פקח שנשא חרשת ויש לו אח חרש מתיבמת ואינה חולצת. פקח שנשא שתי נשים אחת פקחת ואחת חרשת ויש לו שני אחין אחד פקח ואחד חרש חרש מיבם לאיזו שירצה פקח מיבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה. פקח שנשא שתי נשים חרשות ויש לו שני אחים פקחים או שני אחים חרשים או שני אחים אחד פקח וא' חרש אחד מהם מיבם לאיזו שירצה. פקח שנשא שתי נשים פקחות ויש לו שני אחין אחד פקח ואחד חרש פקח מיבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה. חרשת שחלצה תחזור ותתיבם או מן מי שחלץ לה או מן אחד מן האחים ואם מתו ולא (דף נא) נתיבמה חליצה שחלצו לה לא עשו ולא כלום ולא פסלוה מן הכהונה. קטן שחלץ ליבמתו צריכה חליצה מן האחים או לכשיגדיל חולץ לה חליצה אחרת ואם מת ואין לו אחין חליצה שחלץ לא עשה ולא כלום ולא פסלה מן הכהונה. בן תשע שנים ויום אחד שחלץ ליבמתו צריכה חליצה מן האחים ואין מיבמין לה או לכשיגדיל חולץ לה חליצה אחרת ואם מת ואין לו אחים חליצתה כשרה ופסלה מן הכהונה.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.