הלכות גדולות · סימן כ״ח, ז׳

(תוספתא פי"א) ת"ר טומטום שקידש קידושיו קידושין חולץ וחולצין לאשתו ואם יש שם אחים אינו חולץ ואינו מיבם אבל מיבמין את אשתו רבי יוסי ברבי יהודה אומר לא חולץ ולא חולצין אשתו [לא מיבם] ולא מיבמין את אשתו שמא יקרע והרי הוא סרים חמה ותנן סריס חמה ואנדרוגינוס ואח מן האם וגר ועבד משוחרר לא חולצין ולא מיבמין. טומטום שקידש קידושיו קידושין נפקא מינה למיסרה על קרוביו נתקדש קידושיו קידושין נפקא מינה לאיתסורי בקרובתיה. טומטוס שחלץ ליבמתו צריכה חליצה מן האחין אם אין לו אחין חליצה שחלץ כשרה ופסלה מן הכהונה אשת טומטום חולצת ולא מתיבמת. טומטום לענין חליצה פלוגתא דרבי יהודה ור' יוסי בר' יהודה דתנן (שם פג:) רבי יהודה אומר טומטום שנקרע ונמצא זכר הרי זה לא יחלוץ מפני שהוא כסריס ואמר רבי אמי מאי עביד רבי יהודה לטומטום דבירי אותביה אבי כורסיה ונקרע ואוליד שבע בנין ורבי יהודה חזר על בניו מאין הם. ותניא ר' יוסי ברבי יהודה אומר טומטום לא יחלוץ שמא יקרע ונמצא סריס חמה ואמרינן כל דמקרע זכר הוי הכי קאמר שמא יקרע ונמצא זכר ושמא ימצא סריס חמה מאי בינייהו אמר רבא לפסול במקום אחים ולחלוץ שלא במקום אחים לרבי יהודה דאמר סריס חמה הוי חליצתו ולא כלום ולא פסלה מן הכהונה ולרבי יוסי ברבי יהודה דאמר ספיקא הוי כי חלץ לה במקום אחין פסל לה על אחים ולעלמא לא משתריא עד דחלצי לה אחין ואי ליכא אחים לא משתריא לעלמא אלא בחליצה ומספיקא פסולה לכהונה ואנן השתא משוינן לה ספיקא כהאי תנא לחומרא דפסיל במקום אחין וחלץ שלא במקום אחין ואשתו דיליה חולצת מספק ומשמע הני מילי היכא דלא נקרע ונמצא זכר אבל ודאי נקרע ונמצא זכר הוה עובדא בחד טומטום דכמה שני הוה יתיב בביתא כנשים ולבסוף נקרע ונמצא זכר ונפק ליה דיקנא ונסיב איתתא והוה בהדה כמה שני ומית ואתא אחוה ליבומה לאיתתיה ושיילונון לרבנן במתיבתא ושריוהא ליבומי ויבמה אחוה דההוא טומטוס ונסבה. סריס אדם שחלץ ליבמתו חליצתו כשרה ואפילו יש לו אחים סריס חמה שחלץ ליבמתו צריכה חליצה מן האחים ואם אין לו אחים חליצה שחלץ לא עשה כלום ולא פסלה מן הכהונה.