(מגילה כה:) ת"ר יש נקראין ומתרגמין נקראין ולא מתרגמין לא נקראין ולא מתרגמין ואלו נקראין ומתרגמין בל"ד עק"ז נשפ"ר סימן. מעשה בראשית ומעשה לוט ובנותיו ומעשה יהודה בתמר ומעשה עגל הראשון וברכות וקללות אזהרות ועונשין (מגילה לא:) לא יהא מתחיל אחד וגומר אחד אלא הוא מתחיל והוא גומר את כולם והני מילי בקללות שבתורת כהנים אבל בקללות שבמשנה תורה לא שנא אחד ולא שנא שנים. מעשה אמנון ותמר ואבשלום בפילגשי אביו ופלגש בגבעה והודע את ירושלים המרכבה קורין אותה ברבים. ואלו נקראין ולא מתרגמין רע"ב סימן. מעשה ראובן ועגל שני וברכת כהנים ואיזהו מעשה עגל שני מן ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך עד לשמצה בקמיהם. ועוד כתוב אחד את העגל אשר עשה אהרן. ואלו לא נקראין ולא מתרגמין מעשה דוד בבת שבע ואמנון בן דוד (תוספתא פ"ג) והסופר מלמד כדרכו (מגילה לא:) תנו רבנן כל המקראו' הכתובין בתורה לגנאי קורין אותה לשבח כגון ישגלנה ישכבנה שגלת שכבת תשגלנה תשכבנה בעפלים עפלי עפליכם בטחרי' טחרי טחריכם חריונים דביונים לאכול את חוריהם ולשתות את מימי שניהם לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם למחראות למוצאות רבי יהושע בן קרחה אומר למחראות קורין בשמן מפני שגנאי הוא לע"ז כתב הכתוב ליחיד [אין] מכנין אותו לשנים לרבים אין מכנין אותו ליחיד. רב יהודה אומר המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף עליו הרי זה מחרף ומגדף. (מגילה כב:) הקורא בתורה צריך לברך לפניה ולאחריה דרב איקלע לתענית צבור קם קרא בספרא פתח כריך חתם ולא בריך והני מילי קודם תקנה הוה משום דהאידנא תקינו משום הנכנסין ומשום היוצאין הלכך קורא מברך לפניה ולאחריה. (מגילה כד.) מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה ואין מדלגין מנביא לנביא ובנביא של שנים עשר מדלגין מנביא לנביא ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו. (שם כו.) בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת ביהכ"נ לוקחין בדמיו תיבה תיבה לוקחין מטפחות מטפחות לוקחין ספרים ספרים לוקחין תורה אבל מכרו תורה לא יקחו ספרים ספרים לא יקחו מטפחות מטפחות לא יקחו תיבה תיבה לא יקחו בית הכנסת בית הכנסת לא יקחו בית הרחוב וכן במותריהן אמר רבא לא שנו אלא שלא מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אפילו למישתי ביה שיכרא שפיר דמי. (שם ע"ב) רבינא הוה ליה ההוא תילא דבי כנישתא בארעיה אתא לקמיה דרב אשי א"ל מהו למיזרעיה אמר ליה זיל זבנה משבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר וזרעיה.
הלכות גדולות · סימן כ״ד, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
