הלכות גדולות · סימן כ״ב, ו׳

(פסק) אין קוברין שני מתים זה בצד זה ולא המת בצד עצמות ולא עצמות בצד המת אמר רבי יהודה כל הישן עמו בחייו נקבר עמו במותו. (ברכות יט:) קברו את המת וחזרו ולפניהם אחת טמאה ואחת טהורה בא בטהורה באין עמו בטהורה בא בטמאה באין עמו בטמאה מפני הכבוד תרגמא רבי אבא בית הפרס דרבנן למימרא דלמיזל לבית הפרס לדבר מצוה שפיר דמי. (ברכות יח. וסוטה מג:) אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בן יעקב מת תופס ארבע אמות לטומאה וכן לקריאת שמע ונפלא דמפלא איתתא כמיתא דמי. ואילו איניש דמיית באורחיא ומטאי שעתא דקבעי' רוחיה למיפק פליגי בה רבי ורבנן דרבנן אמרי בההיא שעתא דקבעיא מימת אסור לכהן למיקרב ליה דתניא (נזיר מג.) להחלו עד שעת מיתה רבי אומר במותם עד שעה שימות מאי בינייהו אמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו רבא אמר גוסס איכא בינייהו וכל היכא דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא לבר מיע"ל קג"ם הלכתא מאי ת"ש דתנן אדם אין מטמא עד שתצא נפשו ואפילו מגוייד ואפילו צלוב והוה ליה מחלוקת בברייתא וסתם במתניתין וכל מחלוקת בברייתא וסתמא במתניתין הלכה כסתם דמתניתין וכן הלכה.