הלכות גדולות · סימן כ״ב, ז׳

(עז יג.) תנו רבנן הולכין ליריד של גוים ולוקחין מהן בהמה עבדים ושפחות בתים שדות וכרמים וכותב ומעלה בערכאים מפני שהוא כמציל מידם ואם כהן הוא מיטמא לדון ולערער עליהם בחוצה לארץ וכשם שמיטמא בחוצה לארץ כך מיטמא בבית הקברות בבית הקברות ס"ד טומאה דאורייתא היא אלא בית הפרס דרבנן ומיטמא ללמד תורה ולישא אשה אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין מוצא ללמוד אבל מוצא ללמוד לא יטמא רבי יוסי אומר אפילו מוצא ללמוד יטמא לפי שאין מן הכל אדם זוכה ללמוד אמר רבי יוסי מעשה ביוסף הכהן שהלך אחר רבו ללמוד תורה בצידן ואמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי (פסחים צב.) ואלא הא דאמר מר בית הפרס לא העמידו דבריהם במקום כרת הא אמרת הכא לכל מצוה שרי אמרי בית הפרס רבנן טומאה הוא דגזרו ביה הא לכל מצוה שרי למיזל לאפוקי ממקום כרת דטהור קמשוינן ליה לעשות הפסח. (מגילה כו:) ההיא בי כנישתא דרומאי דהוה פתיח לה פתחא לההוא אינדרונא דהוה מחית ביה מת בעו כהני למיעל לצלויי התם אתו אמרו ליה לרבא אמר להו זילו דלו להו תיבותא אותבוהא אבבא דהוה ליה כלי העשוי לנחת ואין מקבל טומאה וחוצץ בפני טומאה אמרי ליה רבנן לרבא והא זימנין דמיטלטלין ליה כי מונח ספר תורה עלויה והוה ליה כלי המיטלטל מלא וריקן אמר להו אי הכי אסור: (שמחות פ"ד) כל שכשרה לכה"ג מיטמא לה כל שאינה כשרה לכהן גדול אין מיטמא לה על כל אלו שאמרו כהן מיטמא להן אינו רשות אלא חובה רבי יהושע אומר רשות רבי עקיבא אומר חובה. (שם) מעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו ערב הפסח ולא רצה ליטמא לה ודחפוהו חכמים וטמאוהו בעל כרחו שלא בטובתו אמרו לו אינה רשות אלא חובה. (שם) כהן הדיוט שנטמא לקרוביו אל יטמא לאחרים ואפילו בו ביום במה דברים אמורים בזמן שיש שם כדי נושאי המטה וקוברים אבל אין שם כדי נושאי המטה וקוברים מיטמא נטמא ובאו נושאי המטה וקוברים הוא פורש לו למקום טהורה. (שם) היו שם שני דרכים אחת קרובה וטמאה ואחת רחוקה וטהורה אם היו העם הולכין בטהורה ילך עמהן ואם לאו ילך לו בקרובה מפני כבוד העם. (שם) היה עומד וקובר את מתו עד שהוא בתוך הקבר מקבל מאחרים וקובר פירש הרי זה לא יטמא נטמא בו ביום רבי טרפון מחייב ורבי עקיבא פוטר נטמא לאחר אותו היום הכל מודים שהוא חייב מפני שסותר יום אחד: