הלכות גדולות · סימן כ״א, ז׳

(שם כז.) ת"ר ההולך ממקום למקום אם יכול למעט בעסקו ימעט ואם לאו יגלגל עמהם. תנו רבנן מאימתי כופין את המטות משיצא מפתח ביתו דברי רבי אליעזר ר' יהושע אומר משיסתם הגולל מעשה כשמת רבן גמליאל הזקן כיון שיצא מפתח ביתו אמר להם רבי אליעזר כפו מטותיכם וכשנסתם הגולל אמר להם רבי יהושע כפו מטותיכם אמרו לו כבר כפינו על פי הזקן. תנו רבנן מאימתי זוקפין את המטות בערב שבת מן המנחה ולמעלה. אמר רבה בר רב הונא אף על פי כן אינו יושב עליה עד שתחשך ולמוצאי שבת אע"פ שאין לו אלא יום אחד חוזר וכופה תנו רבנן הכופה את מטתו לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו ואפילו עשר מטות בעשרה מקומות כופה את כולן ואפילו חמשה אחין ומת אחד מהם כולן כופין ואם היתה מטה מיוחדת לכלים אין צריך לכפותה דרגש אין צריך לכפותו אלא זוקפו רבן שמעון בן גמליאל אומר דרגש מתיר את קרביטיו והוא נופל מאליו. אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי הלכה כרבן שמעון בן גמליאל מאי דרגש אמר עולא ערסא דגדא. ת"ר ישן על גבי מטה על גבי כסא על גבי אודיני וגדולה מכולן על גבי קרקע לא יצא מאי טעמא א"ר יוחנן שלא קיים כפיית המטה. ת"ר מכבדין ומרבצין בבית האבל אמר רב הלכה כאבא שאול ומודים חכמים לאבא שאול ביום שלשים דאמרינן מקצת היום ככולו ואמר רבה הלכה כאבא שאול ביום שלשים ואין הלכה כמותו ביום שבעה ונהרדעי אמרי בזו ובזו הלכה כאבא שאול דאמר שמואל הלכה כדברי המקיל באבל שלשים יום מנלן אתיא פרע פרע מנזיר כתיב הכא וראשו יהיה פרוע וכתיב התם גדל פרע שער ראשו מה להלן שלשים אף כאן שלשים והתם מנלן אמר רב מתנה אמר קרא יהיה יהיה בגימטריא תלתין הוי.