הלכות גדולות · סימן כ״א, ב׳

(פסק) אמר מר דברים שבצנעא נוהג מר רב יהודאי הכין אמר אין מברכין ברכת אבלים בשבת דכיון דקא מברכינן בתלתא או בעשרה לאו דברים שבצנעא הוא לא השוו לאביו ואמו אלא לאיחוי בלבד מאי לאו לנשיא לא לבר מנשיא. תנו רבנן על חכם חולץ מימין ועל אב בית דין משמאל ועל נשיא מכאן ומכאן. ת"ר חכם שמת בית מדרשו בטל אב בית דין שמת בתי מדרשות שבעירו בטלין ובני עירו נכנסין לבית הכנסת ומשנין את מקומן היו יושבין בצפון יושבין בדרום בדרום יושבין בצפון נשיא שמת בתי מדרשות כולן בטלין ובני הכנסת נכנסין לבית הכנסת וקורין שבעה בתורה ויוצאין (שם כג.) רבי יהושע בן קרחה אומר לא שיצאו ויטיילו בשוק אלא יושבין ודוין ואין אומרים שמועה והגדה בבית האבל אמרו עליו על רבי חנניה בן גמליאל שהיה אומר שמועה והגדה בבית האבל. תנו רבנן כל שלשים יום לגיהוץ אחד כלים חדשים ואחד כלים ישנים יוצאין מתחת המכבש רבי אומר לא אמרו אלא כלים חדשים בלבד רבי אלעזר ברבי שמעון אומר לא אמרו אלא כלים חדשים לבנים בלבד (שמחות פ"ז) ומותר בפונדא ובפסיקיא ובאנפיליא ובכובע של ראש ומותר להוליך כלים לגיהוץ בתוך שלשים יום אביי נפק בגרדא דסרבלא כרבי רבא נפק בחימוצתא רומיתא סומקא כר' אלעזר ברבי שמעון. (שם כד.) אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל אבל שלא פרע ושלא פרם חייב מיתה שנאמר ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו ולא תמותו הא אחר שלא פרע ושלא פרם חייב מיתה. אבל דלא קרע או דשקיל ממזייה חייב מיתה. (מו"ק כד.) אמר רפרם בר פפא תנא באבל רבתי אבל אסור בתשמיש המטה ומעשה באחד ששימש מטתו בימי אבלו ושמטו חזרים את גויתו. אמר רב מנשיא בר תחליפא אמר רב כהנא אמר שמואל פח"ז חובה נת"ר רשות. פריעת הראש והחזרת קרע לאחוריו וזקיפת המטה חובה נעילת הסנדל תשמיש המטה ורחיצת ידיו ורגליו בחמין רשות רב אמר אף פריעת הראש רשות ושמואל מאי שנא נעילת הסנדל רשות לאו כולי עלמא עבידי דסיימי מסאנא פריעת הראש נמי לאו כולי עלמא מגלו רישייהו שמואל לטעמיה דאמר שמואל כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה. פח"ז חובה נת"ר רשות. ופליג רבי יוחנן דאמר דברים שבצנעא נוהג וקאמרי רבנן דהלכתא כר' יוחנן ואף ע"ג דשמואל קא מקיל דכי אמרינן הלכה כדברי המקיל באבל היכא דפליגי תנאי אבל פלוגתא דאמוראי לא ובכלל גדול ובאבל ובלפני אידיהם הלכה כרבי שמעון בן אלעזר. אמר ליה רבין בר רב אדא לרבא אמר תלמידך רב עמרם תניא אבל כל שבעה קרעו לפניו ואם בא להחליף מחליף וקורע ובשבת קרעו לאחריו ואם בא להחליף מחליף ואינו קורע כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו. (שם כד) ואלו קרעין שאין מתאחין הקורע על אביו ועל אמו ועל רבו שלמדו חכמה ועל נשיא ועל אב בית דין ועל שמועות הרעות ועל ברכת השם ועל ספר תורה שנשרף ועל ערי יהודה ועל המחדש ועל ירושלים וקורע על המקדש ומוסיף על ירושלים וכולן רשאין למוללן ללוקטן לשוללן ולעשותן כמין סולמות אבל לאחותן לא אמר רב חסדא ובאיחוי אלכסנדרית.