(מו"ק יא.) תניא נמי הכי גבי ע"ז כי האי גוונא הולכין ליריד של גוים ולוקחין מהם בהמה עבדים ושפחות בתים שדות וכרמים וכותב ומעלה בערכיים שלהם מפני שהוא כמציל מידם. רב שרא ליה לרב חייא בר אשי למיגדל אוהרי בחולא דמועדא מאי טעמא מעשה הדיוט הוא אבל אזלי אסור מאי טעמא מעשה אומן הוא. רב יהודה שרא ליה לאמי תנוראה למגדל תנורא בחולא דמועדא ולרבא בר עישבא למגדל מהולתא איני והא תני רבה בר שמואל ושוין שאין גודלין תנור לכתחלה לא קשיא כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים ועושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט אבל לא מעשה אומן. ושפין את הסדקין ומעגילים אותן במעגילה ביד ורגל אבל לא במחלצים. השתא במעגילה שרי ביד ורגל מיבעיא הכי קאמר שפין את הסדקין ומעגילין אותם כעין מעגילה ביד וברגל אבל לא במחלצים. הציר והצנור והקורה והמנעול והמפתח שנשתברו מתקנן במועד ובלבד שלא יכוין מלאכתן במועד אמר רבינא כמאן מדלינן האידנא קבוראתא דדשא בחולא דמועדא כר' יוסי וכבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשן. בדיתא לבאי כוורי אזול כולי עלמא צוד כוורי שרא להו רבא למימלח מינייהו א"ל אביי והתניא כבשין שהוא צריך לאכול מהן במועד כובשן אמר לו כיון דמעיקרא אדעתא דאכילה איתנהו כפרקמטיא האבד דמי ושרי ואיכא דאמרי שרא להו למיצד ואיתויי ומימלח א"ל אביי והתנן כבשים שיכול לאכול מהן במועד כובשן הני נמי מתאכלין ואגב איצצא כי הא דשמואל עבדין ליה שיתין איצצי ואכיל (שם יב.) ת"ר מקבלין קיבולת במועד לעשותה אחר המועד ובמועד אסור כללו של דבר כל שהוא עושה אומר לגוי ועושה וכל דבר שאינו עושה אינו אומר לגוי ועושה: תניא אידך מקבלין קבולת במועד לעשותה אחר המועד ובלבד שלא ישקול ושלא ימדוד ושלא ימנה כדרך שהוא עושה בחול. ת"ר אין מרביעין בהמה בחולו של מועד ר' יהודה אומר חמורה שתבעה מרביעין עליה בשביל שלא תצטנן ושאר כל הבקרות מכניסין אותן לבקרות: בעו מניה מרב נחמן בר יצחק מהו למשע חביתא בחולו של מועד אמר להו סיני אמר הלכה כר' יוסי אימר דא"ר יוסי בחמרא בשיכרא מי אמר חמרא טעמא מאי משום דנפיש פסידיה שיכרא נמי אית ביה פסידא דאמר אביי אמרה לי אם בר שית סאוי ושיע כבר תמני ולא שיע ר' יוסי מאי היא דתנן מי שהיה יינו בתוך הבור ואירעו אבל או אונס זולף וגומר וגף כדרכו דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר עושה לו לימודין בשביל שלא יחמיץ וכדרך שחלקו באבל ובאונס כך חלקו במועד והלכה כר' יוסי בזו ובזו. אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכות מועד כהלכות כותים למאי הלכתא א"ר דניאל בר רב קטינא אמר רב לומר שעקורות הן ואין למדות זו מזו דאמר שמואל זופתן כוזתא ואין זופתין חבית רב דימי מנהרדעא אמר זופתין חבית ואין זופתין כוזתא מר חייש לטרחא ומר חייש לפסידא.
הלכות גדולות · סימן כ׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
