הלכות גדולות · סימן כ׳, א׳

(חגיגה יח:) תנו רבנן את חג המצות תשמר וגו' שבעת ימים תחג וגומר לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה דברי רבי יאשיה רבי יונתן אומר קל וחומר ומה ראשון ושביעי שאין קדושה לפניהם ולאחריהם אסורין בעשיית מלאכה חולו של מועד שיש קדושה לפניהם ולאחריהם אינו דין שיהו אסורין בעשיית מלאכה ששת ימי בראשית יוכיחו שיש קדושה לפניהם ולאחריהם ומותרין בעשיית מלאכה מה לששת ימי בראשית שכן אין בהם קרבן מוסף תאמר בחולו של מועד שיש בהן קרבן מוסף ראש חודש יוכיח שכן יש בו קרבן מוסף ומותר בעשיית מלאכה מה לראש חודש שכן אין קרוי מקרא קודש תאמר בחולו של מועד שכן קרוי מקרא קודש הואיל וקרואין מקרא קודש דין שיהו אסורין בעשיית מלאכה: תנו רבנן וכל מלאכה לא תעשו לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש במה הכתוב מדבר אי בראשון הרי כבר נאמר אי בשביעי הרי כבר נאמר הא אין הכתוב מדבר אלא בחולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה. תניא אידך ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי עצור אף ששי עצור אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששי עצור בכל מלאכה ת"ל השביעי שביעי עצור ואין ששי עצור הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת: (מגילה כב:) זה הכלל כל שיש בו ביטול מלאכה לעם ואין בו קרבן מוסף כגון תענית ציבור ותשעה באב קורין שלשה ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ראשי חדשים וחולו של מועד ויש בהן קרבן מוסף קורין ארבעה נקוט האי כללא בידך ראש חודש ומועד דאיכא קרבן מוסף ארבעה יום טוב דאסור בעשיית מלאכה חמשה יום הכפורים דענוש כרת ששה שבת דאיסור סקילה שבעה ומהכא משמע דשרי למיעבד מלאכה בחולו של מועד מאי דשרו רבנן ובחולו של מועד לא שרו רבנן מלאכה אלא היכא דאיכא פסידא אי נמי אין לו מה יאכל אי נמי פרקמטיא האבד אי נמי כל דצורך מועד ואין לו מה יאכל לאו עני דוקא אלא אפילו עשיר ובעי למיחצד חיטי מארעיה אי נמי מיעבד מידי דלא סגי ליה מניה בחולו של מועד שפיר דמי ותפילין ומזוזות שרי למיכתב ואפרוקי כדי פרנסתו והוא דאין לו מה יאכל. (מו"ק ב.) משקין בית השלחין במועד ובשביעית בין ממעין שיוצא בתחלה ובין ממעין שאין יוצא בתחלה מאי משמע דהאי בית השלחין לישנא דצחותא הוא דכתיב ואתה עיף ויגע ומתרגמינן ואת משלהי: (שם ד.) תנו רבנן הפסיקות והבריכות שנתמלאו מים מערב יום טוב אסור להשקות מהם בחולו של מועד ואם היתה אמת המים עוברת ביניהם מותר אמר רב פפא והוא שרובה של אותה שדה שותה מאותה אמת המים רב אשי אמר אע"פ שאין רובה של אותה שדה שותה מאותה אמת המים מאי טעמא כיון דקא משכה ואתיא מימר אמרי אי לא שתיא לחד יומא תשתה לתרי תלתא יומי. תנו רבנן מדלין לירקות כדי לאוכלן ואם בשביל ליפותן אסור. רבינא ורבה תוספאה הוו קאזלי באורחא חזייה לההוא גברא דהוה קא דלי דוולא א"ל רבה תוספאה לרבינא ליתי מר נשמתיה א"ל והתניא מדלין לירקות כדי לאוכלן א"ל מי סברת מדלין מידלא ממש מאי מדלין שלופי כדתנן המדל בגפנים כשם שמדל בשלו כך מדל בשל עמים דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל עניים והתניא מדלין מים לירקות כדי לאוכלן אי תניא תניא: (מו"ק ה.) תנו רבנן יוצאין לקוץ את הדרכים ולתקן את הרחובות ולתקן את האיסרטאות ולמוד את המקואות וכל מקוה שאין בו ארבעים סאה מרגילין לתוכה ארבעים סאה ומנין שאם לא יצאו ועשו כל אלו שכל דמים שנשתפכו שם מעלה עליהם הכתוב כאילו הם שפכום ת"ל והיה עליך דמים והא בהדיא קתני לה מתקנין את הדרכים ואת הרחובות ועושין כל צרכי רבים אלא כל צרכי רבים לאתויי מאי לאו לאתויי חפירה ש"מ. (שם ח:) אין חופרין כובין וקברות במועד אבל מחנכין את הכובין מאי כובין ומאי קברות אמר רב יהודה כובין בחפירה קברות בבנין. אבל מחנכין את הכובין כיצד מחנכין אמר רב יהודה שאם היה ארוך מקצרו במתניתא תנא מאריך בו ומרחיב בו: וארון עם המת בחצר תנינא להא דתנו רבנן עושין כל צרכי המת גוזזין לו שערו ומכבסין לו כסותו ועושין לו ארון מנסרים המנוסרים מערב יום טוב רבן שמעון בן גמליאל אומר אף מביא עצים ומנסרן בצינעה בתוך ביתו. אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מייבמין מפני ששמחה היא לו אבל מחזיר הוא את גרושתו ועושה אשה תכשיטיה במועד. (שם יח:) ותנא דבי שמואל אין נושאין נשים במועד ומארסין אבל לא מנסין ואין עושין סעודת אירוסין ולא מייבמין מפני ששמחה היא לו (שם ח:) אבל מחזיר הוא גרושתו מפני שאינה שמחה לו ואין תחלה הוא לו. אמר רב דניאל בר רב קטינא אמר רב מנין שאין נושאין נשים במועד שנאמר ושמחת בחגך בחג ולא בחג אשתך רבי יצחק נפחא אמר מפני ביטול פריה ורביה. וכי קאמרינן אסור לישא אשה בחולו של מועד לא שנא חג המצות ולא שנא חג הסוכות מאי טעמא הוקשו כל המועדות כולן זה לזה דכתיב אלה מועדי ה'. (שם י.) ההדיוט תופר כדרכו היכי דמי הדיוט אמרי דבי רבי ינאי כל שאין יכול להוציא מחט בבת אחת רבי יוסי ברבי חנינא אמר כל שאין יכול לכוין אימרא בחפת חלוקו. והאומן מכליב מאי מכליב רבי יוחנן אמר מפסיע רבה בר שמואל אמר כלבתא. מעמידין תנור וריחים וכירים במועד רבי יהודה אומר אין מכבשין את הריחים בתחלה מאי מכבשין רב יהודה אמר מינקר ריחיא רב יחיאל אמר בת עינא. דרש רב חמא נוקרין ריחים בחולו של מועד ומשום רבינו אמרו סוס שרוכב עליו מותר ליטול צפרניו בחולו של מועד אבל דחמרא דריחיא לא. (שם ע"ב) רב יהודה שרא למיבנא ריחיא ולמשקל טופריה דחמרא דריחיא ולמיבני אמת ריחיא ולמבני אוריא. רבא שרא לסרוקי סוסיא ולמיבנא אקרופיטא ולמיבנא אצטבא. רבא שרא למשקל דמא לבהמה בחולו של מועד א"ל אביי תניא דמסייע לך מקיזין דם לבהמה ואין מונעין רפואה מן הבהמה בחולו של מועד רבא שרא לכסכוסי קירמי מאי טעמא מעשה הדיוט הוא. אמר רב יצחק בר אמי אמר רב חסדא קטורי בידי אסור מאי טעמא מעשה אומן הוא. ואמר רבא האי מאן דמתקין ארעא אדעתא דבי דרי שרי אדעתא דארעא אסיר היכי דמי מוליא במוליא ונצא בנצא אדעתא דבי דרי שקל מוליא שדא בנצא אדעתא דארעא. ואמר רבא האי מאן דפתח מיא בארעיה אדעתא דכוורי שרי אדעתא דארעא אסיר היכי דמי פתח תרי פיתחי חד מעילאי וחד מתתאי אדעתא דכוורי פתח חד בבא אדעתא דארעא. ואמר רבא האי מאן דפשח דיקלא אדעתא דחיותא שרי אדעתא דדיקלא אסיר היכי דמי שקל כוליה מחד גיסא אדעתא דחיותא מהאי גיסא ומהאי גיסא אדעתא דדיקלא. ואמר רבא האי מאן דזכי זוכיא אדעתא דציבי שרי אדעתא דארעא אסיר היכי דמי שקל רברבי ושבק זוטרי אדעתא דציבי רברבי וזוטרי אדעתא דארעא. ואמר רבא הני תוחלני מגזרינהו שרי מייצינהו אסיר רב פפא אמר כיון דמתלעי כפרקמטיא האבד דמי ושפיר דמי. ואמר רבא פרקמטיא כל שהוא אסור א"ר יוסי בר אבין ובדבר האבד מותר. רבי אבינא הו"ל ההוא עיסקא דהוה מזדבן בשיתא אלפי שהייה לבתר חולא דמועדא זבנה בתריסר אלפי. רבינא הוה מסיק זוזי בבני אקרא דשנואתא אתא לקמיה דרב אשי א"ל מהו למיזל האידנא עלייהו א"ל כיון דהאידנא הוא דמשכחת וביומי אחריני לא משכחת להו כפרקמטיא האבד דמי ושרי.