הלכות גדולות · סימן י״ח, ג׳

(תענית ל.) תנו רבנן כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה במדרש ובהלכות ובהגדות אבל קורא הוא במקום שאין רגיל לקרות ושונה במקום שאין רגיל לשנות ותינוקות של בית רבן אינן בטלין דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר אף אינו קורא במקום שאין רגיל לקרות ואינו שונה במקום שאין רגיל לשנות אבל קורא הוא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיה ותינוקות של בית רבן בטלין משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב ותנן (פסחים נד:) מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ובכל מקום תלמידי חכמים בטלין רבן שמעון בן גמליאל אומר יעשו כל אדם עצמן כתלמידי חכמים כדי שיתענו (תענית ל:) רבן גמליאל אומר כל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה לעולם רבי עקיבא אומר כל העושה מלאכה בתשעה באב כעושה מלאכה ביום הכפורים וחכמים אומרים כל האוכל ושותה בתשעה באב אינו רואה בשמחתה של ירושלים שנאמר שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. וכל האוכל בשר ושותה יין בתשעה באב עונותיו נחקקין על עצמותיו שנא' ותהי עונותם על עצמותם וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנאמר על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים וגו' (מנחות פז.) מאי אמרי אמר רבה בר רב שילא אתה תקום תרחם ציון. ולא מיבעיא תשעה באב גופיה דאסיר אלא מריש ירחא דאב נמי מיתבעי לשנויי בבדיחותא דתנן (תענית כו:) משנכנס אב ממעטין בשמחה שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת (תענית כט:) אמר רב נחמן לא שנו אלא לכבס וללבוש אבל לכבס ולהניח מותר ורב ששת אמר אפי' לכבס ולהניח אסור תדע דבטלי קצרי דבי רב. איתמר נמי א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר לא שנו אלא לכבס וללבוש אבל לכבס ולהניח מותר. מיתיבי אסור לכבס לפני תשעה באב ואפי' להניח לאחר תשעה באב וגיהוץ שלנו ככיבוס שלהם וכלי פשתן אין בהן משום גיהוץ אלמא הלכה כרב ששת. שלח רב יצחק בר גיורי משמיה דר' יוחנן אע"פ שאמרו כלי פשתן אין בהן משום גיהוץ אסור ללובשן בשבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אמר רב לא שנו אלא לפניו אבל לאחריו מותר ושמואל אמר אפילו לאחריו נמי אסור והלכה כרב. והיכא דאיקלע תשעה באב בתוך השבת כגון שלישי וחמישי עד התענית אסור לספר ולכבס אחר התענית מותר. וערב תשעה באב מיבעי' ליה לאפסוקי מדאיכא שמשא כתענית ציבור דתנן (שם יב:) עברו אלו ולא נענו בית דין גוזרין שלש תעניות אחרות על הציבור אוכלין ושותין מבעוד יום ואסורין במלאכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ונועלין את המרחצאות. ובההיא סעודתא דמיפסיק אסור למיכל בה בישרא ולמישתא בה חמרא דתנן (שם ל.) ערב ת"ב לא יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין ותאנא אבל אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגיתו בשר מליח כל זמן שהוא כשלמים יין מגיתו כל זמן שהוא תוסס וכמה תסיסתו שלשה ימים דתניא יין תוסס אין בו משום גילוי וכמה תסיסתו שלשה ימים וכיון דלית ביה שמחה שרי למישתי מיניה ערב ת"ב יין בן ארבעים יום אסיר דאית ביה שמחה וחזי לניסוך. זמן שלמים (זבחים נה.) דאמר מר שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד עד דחליף שני ימים ולילה אחד לא מיתבעי ליה למיכליה ודוקא דאפסיק ליה משש שעות ולמעלה אבל מקמי שש שעות שרי ואף על גב דקתני ערב תשעה באב לא יאכל בשר ולא ישתה יין דמשמע כולי יומא מיסר לא אסר אלא בההיא סעודתא דמפסיק בה (תענית ל.) דאמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה אבל בסעודה שאין מפסיק בה מותר: