(פסק) ואי מיקלע ת"ב בחד בשבא (תענית כט:) ומיפסיק בשבתא אוכל בשר ושותה יין דקתני אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו ואי סלקא דעתך בסעודה שאינו מפסיק בה תיפוק ליה דאפילו בשאר יומי אלא ש"מ בסעודה המפסיק בה בשבת. (שם ל.) אמרו עליו על ר' יהודה ברבי אילעאי ערב ת"ב היו מביאין לו פת חריבה במלח ומתעטף כאבל ויושב בין תנור לכירים ואוכלה ושותה אחריה קיתון של מים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו. (שם יג.) אמר רבא אבל בחמין אסור בצונן מותר (שם ע"ב) ולסוך אפי' כל שהוא אסור ואם לעבר את הזוהמא מותר.
הלכות גדולות · סימן י״ח, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.