הלכות גדולות · סימן י״ח, י״ב

(פסק) וכי קארי מתבעי למיקרי במגילה דכתיבה כהלכתה ומסרגלא וכתיבא בדיותא ולא בדכתיבא בדיפתרא או על מחקא או דכתיבא בסמאני בסומקא או ביורקא או בדהבא עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו דתנן (מגילה יז.) היתה כתובה בסם בסיקרא בקומוס ובקנקנתום על הדיפתרא ועל הנייר לא יצא עד שתהא כתובה על הספר ובדיו. והיכא נמי דכתיבא קרא וקארי בתרגומא אי נמי דכתיבא תרגומא וקארי לה בקרא לא נפיק דהיינו על פה ותנן קראה על פה לא יצא. והיכא דחייטא בכיתנא פסולה (שם יט.) דאמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב מגלה נקראת ספר ונקראת אגרת נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה ונקראת אגרת שאם הטיל בה שלשה חוטי גידי כשרה אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שיהיו משולשין. (שם ע"ב) שיור התפר הלכה למשה מסיני: ועדיף משמע מקרא מגילה בזמנה מלמיגרס באורייתא (שם ג.) דאמר רב יהודה אמר שמואל כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה וכאן סמכו של בית ר' שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה. (שם ה.) אמר רב מגילה בזמנה ביחיד שלא בזמנה בעשרה ורב אסי אמר בין בזמנה ובין שלא בזמנה בעשרה הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי. ואת ויזתא עשרת (שם טז:) אמר רבי אבא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת כולן בנשימה אחת מאי טעמא כולהון בהדי הדדי נפק נשמתייהו ואי איכא כרכא דמוקף חומה מימות יהושע בן נון ואית ליה רוסתקי הדר הודרניה כל רוסתקי דמרחקין מן ההוא כרכא עד מילא כבני כרכא דמו וקארו בחמיסר אבל ודאי מרחקין טפי מן מילא קארו בארבסר (שם ב:) דאמר רבי יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך וכמה סמוך לו מיל ושושן הבירה אע"ג דאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון קארו בחמיסר דכתיב והיהודים אשר בשושן נקהלו וגו' מאי טעמא הואיל ונעשה בה הנס. והיכא דמיקלע יומא דחמיסר בשבת קארו בארבסר אבל בשבת לא קרינן מגילה דאמר רבה (שם ד:) מפני מה אין קורין מגילה בשבת שהכל חייבין במקרא מגילה ואין הכל בקיאין במקרא מגילה גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים והיינו טעמא דשופר ודלולב. והיוצאין בשיירא והמפרשין בספינה קורין מאחד עשר ואילך ואף ע"ג דמגילה לא קרינן בשבת היכא דאיקלע פורים בשבת דרשינן בהלכות פורים ולא גזרינן משום דרבה (שם ד.) דאמר ר' יהושע בן לוי פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בענינו של יום. ומיחייבינן למיכל ומשתי בפוריא ואודיי על ניסא דעבד לן קב"ה ואסיר ליה לאיניש למיתב ביה בתעניתא ולמספד בגויה אבל למיעבד ביה מלאכה שפיר דמי דכתיב על כן היהודים הפרזים וגו' (שם ה:) ותני רב יוסף שמחה מלמד שאסור בהספד משתה מלמד שאסור בתענית יו"ט מלמד שאסור בעשיית מלאכה רבא בריה דרבה אמר הספד ותענית קבילו עלייהו מלאכה לא קבילו עלייהו דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויו"ט ולבסוף כתיב ימי משתה ושמחה ואלו יו"ט לא כתיב וכיון דיו"ט לא קבילי עלייהו מלאכה לא קבילו עלייהו. (פסחים סח:) ועדיף יום פורים כיום שנתנה בו תורה. ומיחייבינן לאדכורי על הנסים בתפלה במודים ואם בא להזכיר בברכת המזון מזכיר בהודאה כתפלה ולא אמרינן הלל בפורים (מגילה יד.) מפני שקריאתה זו היא הלילא. וסעודת פורים דאכלה בליליא לא נפיק דאמרינן בהן לא יאכל וישתה עד הערב. באחד בניסן מתו בני אהרן בעשרה בניסן מתה מרים ונסתלקה הבאר. בעשרים וששה בו מת יהושע בן נון. בעשרה באייר מת עלי הכהן ושני בניו ונשבה ארון הברית. בעשרים ושמונה בו מת שמואל הנביא וספדו לו כל ישראל. בעשרים ושלשה בסיון בטלו הבכורים מעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט. בעשרים וחמשה בו נהרג רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל בן אלישע ור' חנינא סגן הכהנים. בעשרים ושבעה בו נשרף ר' חנניה בן תרדיון עם ספר תורה. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. באחד באב מת אהרן הכהן. בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר. בשבעה עשר בו כבה נר מערבי בימי אחז. בשבעה באלול מתו מוציאי דבת הארץ במגפה. בשלשה בתשרי נהרג גדליה בן אחיקם הוא והיהודים אשר היו עמו במצפה. בעשרה בו מתו עשרה אנשים מישראל ורבי עקיבא בן יוסף נחבש בבית האסורים ומת. בשבעה בו נגזר על אבותינו שימותו בחרב ברעב ובדבר. (בעשרה בו) מפני מעשה העגל. בששה במרחשון עורו את עיני צדקיהו ושחטו בניו לעיניו. בשמונה בכסליו שרף יהויקים את המגילה אשר כתב ברוך מפי ירמיה. בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך ובא חשך לעולם שלשה ימים. בתשעה בו לא כתבו רבותינו על מה הוא ובו ביום מת עזרא הכהן ונחמיה בן חכליה. בעשרה בו סמך מלך בבל על ירושלים להחריבה. בחמשה בשבט מתו הצדיקים שהיו בימי יהושע בן נון. ובשלשה בו נתקבצו כל ישראל אל שבט בנימין על פלגש בגבעה ועל צלם מיכה. בשבעה באדר מת משה רבינו. בתשעה בו גזרו תענית על שנחלקו ב"ש על ב"ה והיה קשה אותו היום כעשיית העגל אלו ימי התענית שקבלו ישראל מן התורה. ועוד גזרו רבותינו שיהו מתענין בב' ובה' מפני ג' דברים על חורבן הבית ועל התורה שנשרפה ועל חרפת השם לעתיד לבא הקב"ה הופכן לששון שנא' והפכתי אבלה לששון (תענית יא:) א"ר זעירא אמר רב הונא יחיד שקיבל עליו תענית אפילו אוכל ושותה כל הלילה למחר מתפלל תפלת תענית לן בתעניתו למחר אין מתפלל תפלת תענית. ר' עקיבא איקלע לגנזק בעו מיניה מתענין לשעות או אין מתענין לשעות קנקנים של גוים אסורין או מותרין במה שימש משה בז' ימי המלואים לא הואי בידיה אתא שאיל בי מדרשא אמרו ליה הלכה מתענין לשעות וקנקנים של גוים לאחר שנים עשר חודש מותרין ושימש משה בז' ימי המלואין בחלוק לבן רב כהנא אמר בחלוק לבן שאין בו אימרא.