הלכות גדולות · סימן י״ח, י״א

(חגיגה ב:) תנו רבנן מדבר ואינו שומע זה הוא חרש שומע ואינו מדבר זה הוא אלם וזה וזה הרי הן כפקחין לכל דבריהם. (תרומות פ"א) וחרש שדברו בו חכמים בכל מקום לא שומע ולא מדבר. (תוספתא פ"ב) הכל חייבין בקריאת מגילה כהנים לוים וישראלים גרים ועבדים משוחררין חללין ממזרין נתינין סריס אדם סריס חמה פצוע דכא כרות שפכה כולן חייבין ומוציאין את הרבים ידי חובתן אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא שאינו מינו נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת מגילה אלא שחייבין במשמע למה שהכל היו בספק להשמיד להרוג ולאבד והואיל והכל היו בספיקא הכל חייבין במשמע (ירושלמי פ"ב הובא בתוס' ערכין ג.) רבי יהושע בן לוי מכניס את כל אנשי ביתו וקורא לפניהם מגילת אסתר. רבי יונה אבוה דרבי מונא היה מתכוין לקרות אותה לפני הנשים שבביתו שהכל היו בספק והכל חייבין במשמע אחד אנשים ואחד העבדים ואחד הקטנים. (מגילה כ:) כל היום כשר לקרות את המגילה ולקרות את ההלל ולתקיעת שופר ולנטילת לולב ולתפלת המוספין ולמוספין זה הכלל דבר שמצותו ביום כשר כל היום ושמצותו בלילה כשר כל הלילה. והיכא דלא קרייה מפניא קארי לה כולי ליליא והוא דלא עלה עמוד השחר. וביממא נמי היכא דלא קרייה מצפרא קארי לה כולי יומא ושפיר דמי: