הלכות גדולות · סימן י״ח, י״ג

(תענית יב.) ת"ר עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר דברי רבי ר"א בר' שמעון אומר עד קריאת הגבר אמר רבא לא שנו אלא שלא גמר אבל גמר אינו אוכל איתיבי' אביי ישן ועמד הרי זה אוכל התם שלא סילק. איכא דאמרי אמר רבא לא שנו אלא שלא ישן אבל ישן אינו אוכל איתיבי' אביי ישן ועמד הרי זה אוכל התם במתנמנם היכי דמי מתנמנם אמר רב אשי נים ולא נים תיר ולא תיר דקארו ליה ועאני ואהדורי סברא לא ידע וכי מדכרו ליה מדכר. (שם ע"ב) אמר רב יהודה אמר רב לוה אדם תעניתו ופורע כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי פשיטא לא יהא אלא נדר נדר מי לא משלם ואזיל למחר או ליומא חדא. רב יהושע בריה דרב אידי איקלע לבי רב אשי אמרו ליה נטעום מר מידי אמר לה בתעניתא יתיבנא ולוזפה מר וליפרעה לא סבר לה מר להא דאמר רב יהודה אמר רב לוה אדם תעניתו ופורע אמר להו תענית חלום הוא דאמר רבה בר מחסיה אמר רב חמא בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנעורת אמר רב חסדא ובו ביום אמר רב יוסף ואפילו בשבת. (ברכות יד.) בעא מיניה אשיאן תנא דבי רבי אמי מר' שרוי בתענית מהו שיטעום אכילה ושתיה קביל עליו והא לא קאכיל או דילמא הנאה קביל עילויה והא קא מיתהני א"ל טועם ואין בכך כלום. תנ"ה מטעמת אין צריכה ברכה והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום ועד כמה ר' אמי ור' אסי טעמי עד רביעתא. (תענית יג:) אדבריה רב יהודה לרב יצחק בריה ודרש יחיד שקיבל עליו תענית מתפלל תפלת תענית והיכן אומרה בין גואל לרופא חולים מתקיף לה רבי יצחק וכי יחיד קובע ברכה לעצמו אלא א"ר יצחק בשומע תפלה: