הלכות גדולות · סימן י״ז, ב׳

(שם כט.) תנו רבנן הכל חייבין בתקיעת שופר כהנים לוים וישראלים גרים ועבדים משוחררין הרי אלו יוצאין ומוציאין. טומטום ואנדרוגינוס אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו טומטום אינו מוציא לא מינו ולא שאינו מינו מי שחציו עבד וחציו בן חורין אף לעצמו אינו מוציא. (שם לג:) סדר תקיעות שלש על שלש שיעור תקיעה כשלש תרועות שיעור תרועה כשלש יבבות תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת. (שם לד.) אתקין רבי אבהו בקיסרי תקיעה שלשה שברים תרועה ותקיעה שניה תקיעה ושלשה שברים ותקיעה שלישית תקיעה ותרועה ותקיעה ולא ידעינן תרועה מאי ניהו אלא מדתרגמינן יום יבבא וגמרינן מן אמיה דסיסרא דכתיב בה בעד החלון נשקפה ותיבב ועדיין האי ותיבב לא ידעינן אי ילולי הוא אי גנוחי הוא הילכך עבדינן הא והא ורחמנא כי אמר תרועה באמצע פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה הילכך בבא קמא עבדינן תקיעה ושלשה שברים דילמא גנוחי הוא ועבדינן תרועה דילמא ילולי הוא והדר עבדינן תקיעה בתרוייהו ומספקא לן תוב דילמא גנוחי הוא ולית ביה ילולי וקא מפסקא תרועה בין שברים לתקיעה הילכך עבדינן בבא תנינא תקיעה שלשה שברים ותקיעה. תו מספקא לן דילמא תרועה היא ולית בה גנוחי כלל וקא מפסקי שברים בין תרועה לתקיעה הילכך עבדינן בבא תליתאה תקיעה תרועה ותקיעה. תו מספקא לן דדילמא תרועה הוא מיקרי ילולי וגנוחי וניעביד תקיעה תרועה שלשה שברים ותרועה הכי ליכא למימר דסתם איניש כד מתילדה ביה מילתא ברישא מגנח והדר מייליל הילכך עבדינן הני תלתא בבי תקיעה ושלשה שברים תרועה ותקיעה. תקיעה שלשה שברים ותקיעה. תקיעה תרועה ותקיעה. וכל כך למה כדי לערבב את השטן (שם טז.) דא"ר יצחק מפני מה תוקעין בר"ה מ"מ תוקעין גזירת הכתוב הוא אלא מ"מ תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין וכל כך למה כדי לערבב את השטן: (שם לג:) תנו רבנן מנין שבשופר ת"ל והעברת שופר תרועה ואין לי אלא ביובל בראש השנה מנין ת"ל והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפורים שאין ת"ל בחדש השביעי ומה ת"ל בחדש השביעי שתהא כל תרועה של חודש השביעי כזה מה זה והעברת שופר תרועה אף זה והעברת שופר תרועה ומנין שפשוטה לפניה ת"ל והעברת שופר תרועה (שם לד.) יכול העברה ביד ת"ל ויצו משה ויעבירו קול במחנה מה להלן בקול אף כאן בקול ומנין שפשוטה לאחריה תלמוד לומר תעבירו שופר ואין לי אלא ביובל בראש השנה מנין תלמוד לומר והעברת שופר תרועה שאין תלמוד לומר בחדש השביעי ומה תלמוד לומר בחדש השביעי שתהא כל תרועה בחדש השביעי כזה מה זה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה אף זה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ומה זה העברת שופר אף זה העברת שופר ומנין ששלש שלש פעמים על כל אחת ת"ל שבתון זכרון תרועה והעברת שופר תרועה ויום תרועה יהיה לכם ומנין ליתן האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה תלמוד לומר שביעי שביעי לגזירה שוה הא כיצד שלש תקיעות שהן תשע שיעור תקיעה בתרועה שיעור תרועה כשלשה שברים. (שם ע"ב) מי שברך ואחר כך נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע ותוקע ומריע ותוקע שלשה פעמים טעמא דלא הוה ליה שופר מעיקרא הא הוה ליה שופר מעיקרא כי שמע להו אסדר ברכות שמע להו רב פפא בר שמואל קם לצלויי א"ל לשמעיה כי נהירנא לך תקע לי א"ל רבא לא אמרו אלא בחבר עיר. תניא נמי הכי כשהוא שומען שומען על הסדר ועל סדר ברכות במה דברים אמורים בחבר עיר אבל ביחיד שומען על הסדר ולא על סדר ברכות ויחיד שלא תקע חבירו תוקע לו ויחיד שלא בירך אין חבירו מברך לו ומצוה בתוקעין יותר מן המברכין כיצד שתי עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין הולכין למקום שתוקעין ואין הולכין למקום שמברכין פשיטא הא דאורייתא הא דרבנן הא קמ"ל אע"ג דהא ודאי והא ספק. (שם כט.) א"ל רבי זירא לשמעיה איכוין ותקע לי אלמא קסבר בעינן דעת משמיע: (שם לד:) אמר רבי יוחנן שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא מתשעה בני אדם כאחת לא יצא תקיעה מזה ותרועה מזה בזה אחר זה יצא ואפילו בסירוגין ואפילו כל היום כולו והני מילי דשמע להו ממאן דבר חיובא הוא אבל ודאי שמיע להו מאשה או מחרש או משוטה או מקטן דלאו בני חיובא נינהו לא נפיק דתנן (ר"ה כט.) זה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן: