הלכות גדולות · סימן י״ז, ג׳

(פסק) והיכא דשמע מן מאן דנפק יצא דתני אהבה בריה דרבי זירא כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הפירות וברכת המזון שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא. (שם טז:) אמר רבי יצחק כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה מאי טעמא דלא איערבב שטן פירוש ולאו דאיקלע ראש השנה בשבת אלא דאיתילד אונסא מאי טעמא לא אמרינן הלל בריש שתא וביום הכפורים (שם לב:) א"ר אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה ויום הכפורים אמר להם איפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה: (שם כט.) ונשים פטורות מתקיעת שופר דהויא לה מצות עשה שהזמן גרמא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות: והיכא דאיקלע ריש שתא בשבתא לא תקעינן דאמר רבה (שם ע"ב) הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים והיינו טעמא דלולב ודמגילה. (שם כו.) כל השופרות כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן א"ר יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן שנאמר והיה במשוך קרן היובל בשמעכם את קול השופר אלא שאין קטיגור נעשה סניגור. פירוש משום עגל. וכן כהן גדול אין נכנס לפני ולפני' בבגדי זהב משום עגל. מאי משמע דהאי יובל לישנא דדיכרא הוא דתניא א"ר עקיבא כשהלכתי לערביא היו קורין לדיכרא יובלא לגלילאה קורין לנדה גלמודה כלומר גמולה דא מבעלה לאפריקי קורין למעה קשיטה למאי נפקא מינה לפרושי מאה קשיטה דאורייתא מאה דנקי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה לפרושי בקברי אשר כריתי לי לתחום קן נשריא היו קורין לכלה נונפי ולתרנגול שכוי: (שם כז:) שופר שנסדק ודבקו פסול דבק שברי שופרות פסול. תנו רבנן ארוך וקצרו כשר גרדו והעמידו על גלדו כשר צפהו זהב במקום הנחת פיו פסול שלא במקום הנחת פיו כשר צפהו זהב מבפנים פסול מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול ואם לאו כשר נקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר נתן שופר בתוך שופר ותקע בו אם קול פנימי שמע יצא ואם קול חיצון שמע לא יצא הפכו ותקע בו לא יצא אמר רב פפא לא תימא דאפיך ליה כי כיתונא אלא כגון שהרחיב את הקצר וקצר את הרחב מאי טעמא אמר רב מתנה דאמר קרא והעברת שופר תרועה דרך העברתו בעינן. דבק שברי שופרות פסול. תנו רבנן הוסיף עליו כל שהו בין במינו ובין שלא במינו פסול נקב וסתמו בין במינו ובין שלא במינו פסול ר' נתן אומר במינו כשר שלא במינו פסול. א"ר יוחנן הא דאמרת במינו כשר לא שנו אלא שנשתייר רובו אבל לא נשתייר רובו פסול מכלל דשלא במינו אף על פי שנשתייר רובו פסול. ואיכא דמתני לה אסיפא שלא במינו פסול אמר רבי יוחנן לא שנו אלא שלא נשתייר רובו אבל נשתייר רובו כשר הילכך נקב במשהו וסתמו שלא במינו אם מעכב את התקיעה פסול וכי קאמרינן אם אין מעכב את התקיעה כשר במשהו אבל טפי אע"ג דנשתייר רובו פסול דעבדינן כתרי לישני דרבי (נתן) [יוחנן] לחומרא במינו כשר והוא שנשתייר רובו שלא במינו פסול ואע"ג דנשתייר רובו. נסדק לארכו פסול לרחבו אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר אם לאו פסול וכמה שיעור תקיעה פירש רבן שמעון בן גמליאל כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן. היה קולו דק או עבה או צרור כשר שכל הקולות כשרין בשופר. שלחו ליה לאבוה דשמואל קדחו ותקע בו יצא פשיטא דכולהו נמי מקדח קדחי להו אמר רב אשי לא צריכא שקדחו בזכרותו מהו דתימא מין במינו חוצץ קמ"ל דאין חוצץ. (ר"ה כז:) התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטם אם קול שופר שמע יצא אם קול הברה שמע לא יצא אמר רב הונא לא שנו אלא לאותן העומדים על שפת הבור אבל אותן העומדים בבור יצאו אמר רבה שמע מקצת תקיעה בבור ומקצת תקיעה חוץ לבור לא יצא מקצת תקיעה קודם שיעלה עמוד השחר ומקצת תקיעה לאחר שיעלה עמוד השחר לא יצא. (שם כח.) אמר רב יהודה בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא מאי טעמא עולה דבת מעילה כיון דמעל בה נפקא לה לחולין שלמים דלאו בני מעילה נינהו איסורא הוא דרכיב להו. מתקיף לה רבה אימת קא מעיל בתר דתקע אלא אמר רבה אחד זה ואחד זה לא יצא הדר אמר רבה אחד זה ואחד זה יצא מצות לאו ליהנות ניתנו. אמר רבה בשופר של ע"ז לא יתקע ואם תקע יצא. ואמר רבא המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו בשופר המודר הנאה משופר אסור. (שם לב:) שופר של ראש השנה אין מפקחין עליו את הגל ואין מעבירין עליו את התחום ולא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על גבי המים מאי טעמא יום טוב הוא והוקשו כל המועדים כולן זה לזה דכתיב אלה מועדי ה' ויום טוב עשה ולא תעשה הוא דכתיב כל מלאכת עבודה לא תעשו וכתיב שבתון אלמא עשה הוא ותקיעת שופר עשה הוא ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה. (שם לג.) אין מעכבין את התינוקות מלתקוע ביום טוב ומתעסקין עמהם כדי שילמדו א"ר אלעזר ואפילו בשבת תניא נמי הכי מתעסקין בתינוקות כדי שילמדו ואפי' בשבת ואם הגיעו לחינוך מצות אסור והמתעסק ללמד לא יצא והשומע מן המתעסק לא יצא.