הלכות גדולות · סימן ט״ז, ט׳

(פסק) (שם כח:) מעברינן סכינא על פומא דריחיא ועל פומא דדיקלא הלכה ואין מורין כן (שם כג.). ומקרדין את הבהמה ביום טוב. תנו רבנן איזהו קרוד ואיזהו הוא קרצוף קרוד קטנים ועושין חבורה בקרצוף גדולים ואין עושין חבורה במאי קמיפלגי תנא קמא סבר קירוד ואע"ג דקא עביד חבורה שרי דבר שאין מתכוין וכל שכן קרצוף דלא קעביד חבורה ורבי יהודה סבר קירוד דקעביד חבורה. אסור דדבר שאין מתכוין אסור אבל קרצוף שרי ורבנן סברי לה כרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור וגזרי קרצוף אטו קירוד אמר רבא אמר רב נחמן אמר שמואל ואמרי לה אמר רב נחמן לחודיה הלכה כר' שמעון שהרי רבי אלעזר בן עזריה מודה לו א"ל רבא לרב נחמן אי משום גברא יתירא נימא מר הלכה כרבי יהודה שהרי חכמים מודים לו א"ל אנא כר' שמעון סבירא לי ועוד שרבי אלעזר בן עזריה מודה לו. (שם כח:) אמר רב נחמיה בריה דרב יוסף הוה קאימנא קמיה דרבא וחזיתיה דקמעבר אפומא דדיקולא ואמרי ליה לחדודיה קא עביד מר או להעביר ואמר לי להעביר שמנוניתה וחזיתה לדעתיה דלחדודיה קא עביד והאי דלא קאמר לי סבר הלכה ואין מורין כן. אמר אביי הוה קאימנא קמיה דמר חזיתיה דקא מעבר סכינא אפומא דריחיא ואמרי ליה וכו'. (שם לא:) אין מבקעין עצים מן הסוור של קורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב אבל מן הקורה שנשברה מערב יום טוב מבקעין וכשהן מבקעין אין מבקעין לא בקרדום ולא במגל ולא במגירה אלא בקופץ. תניא נמי הכי אין מבקעין עצים מן הסוור של קורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב לפי שאינו מן המוכן. וכי אסיר לבקע בקרדום בנקבות שלו הוא דאסיר אבל בזכרות שלו מותר דאמר רב הונא בר שלמיה משמיה דרב לא שנו אלא בנקבות שלו אבל בזכרות שלו מותר (שם לג.) אין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב משום דמיחזי דקאזיל לחינגא.