הלכות גדולות · סימן ט״ז, י׳

(שם ע"ב) תניא רבי אליעזר אומר נוטל אדם קיסם משלפניו לחצות בו שניו וחכמים אומרים לא יטול אלא מן האבוס של בהמה ושוין שלא יקטמנו קטמו לחצות בו שיניו ולפתוח בו את הדלת בשוגג בשבת חייב חטאת במזיד ביום טוב לוקה ארבעים דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות לרבי אליעזר דאמר הכא חייב חטאת גבי להריח פטור אבל אסור לרבנן דאמרי הכא אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות גבי להריח מותר לכתחלה. (ביצה לג:) אמר רב יהודה אוכלי בהמה אין בהן משום תיקון כלי. רבין בר רב אדא ורבה בר רב אדא תרוייהו אמרי כי הוינן בי רב יהודה הוה מפשח ויהי לן אלואתא ואע"ג דחזיאן לקתתא דנרגי וחציני. אין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן המים מאי טעמא משום דקא מוליד ביום טוב. לענין מוקצה מימר קאמרינן דעז (שבת יט:) לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה פלוגתא דרבי יהודה ור"ש דרבי יהודה דאית ליה מוקצה אסר ורבי שמעון דלית ליה מוקצה שרי והלכה כר' שמעון וקאמרינן דבגרוגרות וצימוקין אית ליה מוקצה לרבי שמעון בהמה דאתיא מאפר ועיילא בתוך התחום מערב יום טוב ולא הוה ידע בה ומטאי לגבי ישראל ביו"ט אי נמי אתאי בשביל גוים דלאיסור תחומין ליכא למיחש דאמרינן הבא בשביל ישראל זה מותר לאכול ישראל אחר וכל שכן הבא בשביל גוי ולאיסור מוקצה הוא דאיכא למיחש מי שרי רבי שמעון למישחטה ביום טוב או לא מתנא תנן (ביצה מ.) אין משקין ושוחטין את המדבריות אבל משקין ושוחטין את הבייתות ואלו הן מדבריות ואלו הן בייתות מדבריות כל שיוצאות בפסח ונכנסות ברביעה בייתות כל שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות בתוך התחום רבי אומר אלו ואלו בייתות הן ואלו הן מדבריות כל שיוצאות ורועות באפר ואין נכנסות לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. ומקשינן מי אית ליה לרבי מוקצה והא בעא מיניה רבי שמעון מרבי פצעילי תמרה לרבי שמעון מהו ואמר ליה אין מוקצה לר"ש אלא גרוגרות וצימוקין בלבד ומפרקינן איבעית אימא לר' שמעון הני כגרוגרות וצמוקין דמיין ואיבעית אימא לדבריהם דרבנן קאמר להו לדילי לית לי מוקצה לדילכו אודו לי מיהת דהיכא דיוצאות בפסח ונכנסות ברביעה דבייתות הן ואמרי ליה רבנן לא מדבריות הן אנן השתא בהי לישנא עבדינן איסורא דמוקצה דאורייתא וכיון דאיכא חד לישנא לחומרא וחד לישנא לקולא עבדינן כדלחומרא או דילמא איסור מוקצה דרבנן הוא וכיון דקאמרי' חד לישנא דרבי לדבריהם דרבנן קאמר להו והוה ליה רבי ורבי שמעון לית להו מוקצה במדבריות עבדינן כהאי לישנא דלקולא. (פסחים מז:) ת"ש דאמר רבא בעא מיניה מרב חסדא שם הבא מאפר ושחטו תמיד ביום טוב מהו ואמר לי שם ולא הבכור אחת ולא מן המעשר מן הצאן ולא מן הפלגס מן המאתים ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור מכאן לערלה שבטלה במאתים ממשקה ישראל מן המותר לישראל מכאן אמרו אין מביאין נסכים מן הטבל יכול אף לא יביא מן המוקצה אמרת מה טבל מיוחד שאיסור גופו גרם לו אף כל שאיסור גופו גרם לו יצא מוקצה שאין איסור גופו גרם לו אלא איסור דבר אחר גרם לו ואי ס"ד מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו מה לי איסור דבר אחר אלא ש"מ דרבנן וכיון דאיסור מוקצה דרבנן הוא וקאמרינן בתרי לישני חד אית להון לרבי ורבי שמעון מוקצה במדבריות וחד לית רב מארי בריה דרב ביסא שרי ורבנן אסרי אמר רב יוסף ותלמיד חכם רואה לעצמו ומשאילם לאחרים. (שם כב.) ואסור לכבות את הנר ביום טוב: (מו"ק יג:) מביאין כלים מבית האומן כגון כדים מבית הקדר וכוסות מבית הזגג. ותנן (ביצה יד:) משלחין כלים בין תפורין ובין שאינן תפורין אע"פ שיש בהן כלאים והן לצורך המועד אבל לא סנדל המסומר ולא מנעל שאינו תפור רבי יהודה אומר אף לא מנעל לבן מפני שצריך אומן זה הכלל כל שנאותין בו (ביום טוב) משלחין אותו ביום טוב. (שם יא.) בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים אין נותנין את העור לפני בית הדריסה ולא יגביהנו אלא אם כן יש עליו בשר ובית הלל מתירין: (שם יא:) בית שמאי אומרים אין מסלקין את התריסין ביום טוב ובית הלל מתירין אף להחזיר: (שם יב.) בית שמאי אומרים אין מוציאין את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר תורה לרשות הרבים ובית הלל מתירין. (תוספתא פ"א) תאנא ושוין שאין מולחין את העורות אבל מולחין עליהם בשר לצלי. (שם יא.) אמר אביי דוקא לצלי דלא נפיש מילתיה אבל לקדרה דנפיש מילחיה אסיר למימלח עלייהו פשיטא הא קמ"ל דאפילו לצלי כעין קדירה אסור אלא עור לפני הדריסה מאי טעמא שרו רבנן הואיל וחזי למיזגא עליה דאמר עולא (שם יא:) שלשה דברים הותרו סופן משום תחלתן ואלו הן. עור לפני הדריסה וסילוק תריסין והחזרת רמייה במקדש. עור לפני הדריסה כדאמרינן. סילוק תריסין תריסי חנויות. החזרת רטייה במקדש דתניא מחזירין רעייה במקדש וכו'. (שם ו:) עגל שנולד ביום טוב מותר לשחטו ביום טוב והני מילי דכלו לו חדשיו אפרוח שנולד ביום טוב אסור לשחטו ביום טוב ומה הפרש בין זה לזה זה מוכן על גב אמו וזה אין מוכן על גב אמו. (שם כו.) בכור שנפל לבור רבי יהודה אומר ירד מומחה ויראה אם יש בו מום יעלה וישחוט ואם לאו לא ישחוט רבי שמעון אומר כל שאין מומו ניכר מערב יום טוב אין זה מן המוכן. (שם כז.) אמי וורדינאה הוה בדיק בוכרי דבי נשיאה ביומא טבא לא הוה בדיק אמר רבי אמי שפיר עבד דלא בדק והא רבי אמי גופיה דבדיק רבי אמי מאיתמל הוה בדיק ולמחר מברר לה למילתא (שם ע"ב) כי ההוא דאתא לקמיה דרבא לאחוי בוכרא בפניא דמעלי יומא טבא הוה קא חייף רישיה דלי עיניה חזייה למומיה אמר ליה זיל האידנא ותא למחר למחר אתא לקמיה א"ל אימא לי איזה גופא דעובדא היכי הוה א"ל הוה מנחן שערי אחורי הוצא כי עייליה לרישיה פרטיה לשיפתיה א"ל ודילמא את גרמת ליה א"ל לאו מכלל דגרמא אסיר אין והתניא כל מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יהיה בו מום מנין שלא יגרום לו שלא יניח בצק ודבלה על גבי אזן גדי כדי שיבא כלב ת"ל כל מום לא יהיה בו אמר מום ואמר כל מום. (שם כו:) והלכתא כרב כהנא דאמר מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו מותר. הני תמרי דגזייתא אסיר למיכל מנייהו ביומא טבא דהויא להו מוקצה. (שבת מה.) מניחין נר על גבי אילן בשבת ואין מניחין נר על גבי אילן ביום טוב מאי טעמא שבת מאיתמל קמתנח ליה ולא אתי לאישתמושי במחובר ביום טוב כיון דשרי לדלוייה ותתוייה ולא בדיל אתי לאישתמושי במחובר: