הלכות גדולות · סימן ט״ז, ה׳

(פסק) וגוי דאייתי דורון לישראל ביומא טבא דריש שתא דהוי חמשה ומעלי שבא לא שרי למיכל עד חד בשבא מידי דאיכא למיחש ליה שמא מצד ביום טוב כגון חיה ועופות ודגים אי נמי מידי דאיכא ממיניה במחובר בקרקע כגון תמרי בזמנייהו וירקא וריחני ומיגדי רטיבי לא מיבעי' ביומא טבא דריש שתא דאסיר באכילה אלא אפילו אייתי ליה ביום טוב של גליות אסיר למיכלינהו ביום טוב ראשון ולאורתא בעי למשהי בכדי שיעשו ומותרין (שם כד:) דאמר רב פפא הילכתא גוי שהביא דורון לישראל ביום טוב ראשון של גליות אם יש מאותו המין במחובר אסורין שאני אומר מן המחובר הביאן ולערב מותרין בכדי שיעשו ואם אין מאותו המין במחובר אם הביאן מתוך התחום מותרין לאלתר מחוץ לתחום אסורין והבא בשביל ישראל זה מחוץ לתחום מותר לאכול ישראל אחר ודוקא דאין מאותו המין במחובר. אבל בשני ימים טובים של ראש השנה דהוו חמשה ומעלי שבא ואייתי ליה בחמשה לא שרי למיכל מינייהו עד חד בשבא מאי טעמא דשני ימים טובים של ראש השנה כיום אחד דמו והוה ליה כביצה דיום טוב ושבת אייתי ליה בשני ימים טובים של גליות ביום טוב ראשון שרי למיכל מיניה ביום טוב שני מידי דהוה אביצה. ומפסק דמי לחיותא ביומא טבא אסיר דתנן (ביצה כז:) אין נמנין על הבהמה בתחלה ביום טוב ואמרינן מאי אין נמנין אמר רב יהודה אמר שמואל אין פוסקין דמים על הבהמה בתחלה ביום טוב אבל ליזל איניש לגבי טבח דרגיל גביה ומימר ליה הב לי חד צדא דבשרא אי נמי גבי חנוני דרגיל גביה ומימר ליה הב לי חמשין ביעי או חמשין אמגוזי אי נמי פירי אחריני דמזבני במנינא שרי והוא דלא מדכר ליה סך זבינתיה (שם כט:) דתנו רבנן הולך אדם אצל טבח הרגיל אצלו ואומר לו תן לי גב אחד או ירך אחת אצל פטם הרגיל אצלו ואומר לו תן לי תור אחד או גוזל אחד אצל נחתום הרגיל אצלו ואומר לו תן לי ככר אחת או גלוסקא אחת אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי עשרים ביצים עשרים אגוזים שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו עשרה אפרסקין. עשרה רמונים ובלבד שלא יזכיר לו סכום רבי שמעון בן אלעזר אומר ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח דכד הוה נקיט מיניה בחמשה דנקי והשתא שקל בדנקא לא נימא ליה מלא לי זוזא והני מילי חנוני ישראל אבל חנוני גוי כל מידי דאיתיה במחובר אי נמי כגון קמחא דאיכא למימר דאיטחין ביום טוב אי נמי ביצים דאיכא למימר דאיתילדו ביום טוב אסיר למשקל מיניה כדקאמרינן גוי שהביא דורון לישראל וכו'. (שם ז.) אמר רב מארי בריה דרב כהנא בדק בקינה של תרנגולים מערב יום טוב ולא מצא בו ביצה ולמחר השכים ומצא בו ביצה מותר לאוכלה ביום טוב אלמא ביצה בליליא לא מיתילדא והא בת איתמל היא. ושפיר דמי לקבולי מן גוים בלילי יום טוב של ראש השנה ושני ימים טובים של גליות לבר מלילי יום טוב סמוך לשבת (שם יז.) אמר רב חייא בר אשי אמר רב מניח אדם עירובי תחומין מיום טוב לחבירו ומתנה. ואמר רבא מניח אדם עירובי תבשילין מיום טוב לחבירו ומתנה. היכי דמי כגון דאי הוו להו שני ימים טובים של גליות חמשה ומעלי שבא דהוה ליה ארבעה מעלי יומא טבא מתבעי ליה לאותובי עירובי תבשילין ואי אישתלי ולא אותיב בארבעה מותיב בחמשא דהוא יום טוב ואמר הכי אי האידנא יומא טבא ולמחר חולא הוא לא צריכנא ולא מידי אי למחר יומא טבא והאידנא חולא הוא האי עירובא קמתנחנא לאישתרויי לן למיפא מיום טוב לשבת. ובשני ימים טובים של ר"ה לא נעביד הכי ואסיר ליה למיפא. (שם ו.) רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי בריש שתא חזייה דהוה עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דלא אחיתי עירוב תבשילין א"ל וליתנח מר האידנא לא סבר לה מר להא דרבא דאמר רבא מניח אדם עירובי תבשילין מיום טוב לחבירו ומתנה אימר דאמר רבא בשני ימים טובים של גליות בשני ימים טובים של ר"ה מי אמר אמר ליה והא אמרי נהרדעי ביצה מותרת א"ל רב מרדכי בפירוש אמר מר לא סבר לה להא דנהרדעי: (שם טז:) א"ר אבא אמר רב עירובי תבשילין צריך שיהא בהם כזית בין לאחד בין למאה דאי מעריב חד אדעתא דכולה מתא שפיר דמי. (ביצה טז:) אמר רב הונא אמר רב עירובי תבשילין צריך דעת פשיטא דעת מניח בעינן דעת שהניחו לו בעינן או לא בעינן. ת"ש דשמואל מעריב אכולה נהרדעא. רבי אמי ורבי אסי מערבי אכולה טבריא. מכריז רבי יעקב בר אידי מי שלא הניח עירובי תבשילין יבא ויסמוך על שלי ועד כמה אמר רב נחומי בר זכריה משמיה דאביי עד תחום השבת. ההוא סמיא דהוה מסדר מתנייתא קמיה דמר שמואל ביומא טבא חזייה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציבת אמר ליה דלא אנחי עירובי תבשילין א"ל סמוך אדידי לשנה הדר חזייה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציבת אמר לוה דלא אנחי עירובי תבשילין א"ל פושע את לכולי עלמא שרי לדידך אסיר. עירובי תבשילין (עירובין פ.) צריך לזכות ובעל הבית צריך למימר לאיתתיה או לחד מבניה זכי בהאי עירוב דנישתרי לן למיפא ולבשולי מיובא טבא לשבתא. והיכי עבדין שקלין חדא ריפתא ממעלי יומא טבא ומתנח בגויה בישרא או ביעתא או כוורא כדמבשלין ואסיר למיכליה לההוא עירוב עד בי שימשי דתנן (ביצה יז:) אכלו או שאבד הרי זה לא יבשל עליו בתחלה. אמר אביי נקטינן התחיל בעיסתו ונאכל עירובו או שאבד הרי זה גומר: (שם טז:) תנו רבנן יום טוב שחל להיות ערב שבת אין מערבין לא עירובי תחומין ולא עירובי חצירות רבי אומר מערבין עירובי חצירות אבל לא עירובי תחומין לפי שאתה אוסרו בדבר האסור לו ואי אתה אוסרו בדבר המותר לו. איתמר רב אמר הלכה כתנא קמא ושמואל אמר הלכה כרבי. איבעיא להו הלכה כרבי לקולא או לחומרא פשיטא דרבי לקולא קאמר משום דשלח רבי אלעזר לגולה לא כשאתם שונין בבבל ר' מתיר וחכמים אוסרין אלא רבי אוסר וחכמים מתירין. אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא הלכה כרבי לאסור דאין מערבין לא עירובי תחומין ולא עירובי חצירות.