הלכות גדולות · סימן ט״ז, ד׳

(פסק) והיכא דשחט תרנגולת ביו"ט ומשכח בה ביצה גמורה לא תימא כיון דאילו איתלידא הוה אסירא השתא נמי אסירא אלא שריא למיכלה דתניא (שם ע"ב) השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותר לאכלן ביום טוב ואע"ג דלענין מיכלה ביום טוב מדמינן לה לבישרא דתרנגולת וקא שרינן לה לענין בשר למיכלה בחלב שריא ולא דמיא לבשר והני מילי היכא דאינה מעורה בגידים (שם ז.) דתניא השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאוכלן בחלב רבי יעקב אומר אם היו מעורות בגידים אסורות מ"ט ביצה פירשא בעלמא הוא והני מילי לענין בשר בחלב דבשר עוף בחלב דרבנן הוא אבל ודאי שחט גוי תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות אע"ג דאינן מעורות בגידין כיון דאיסור נבילה דאורייתא היא אסירן דקא תני גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל (עדיות פ"ה) ביצת נבילה אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק בית שמאי מתירין ובית הלל אוסרין וכי קאמרינן דהיכא דמיתילדה ביום טוב ראשון שרי למיכלה ביום טוב שני הני מילי לבשולה למחר ומיכלה אבל בשולה בראשון ומיכלה בשני אסיר. (תמורה לא.) א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן ביצה טריפה אסורה אפרוח של ביצה טריפה מותר מאי טעמא דכמה דלא מסרח לא גביל אפרוח בעידנא דקא גביל עפרא בעלמא הוא וכן הלכה ועוד תניא בהדיא מודה רבי אליעזר לחכמים באפרוח ביצה טריפה שמותר והיכא דמיעסקי במיתא ביום טוב ראשון משמתינן להו (סנהדרין כו:) דהנהו קבוראי דקברו שכבא ביו"ט ראשון שמתינהו רב פפא. ואף על גב דאישתהי אסיר לאיעסוקי ביה דכי אמור רבנן (ברכות יט:) גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה לאו דלא תסור אבל לאו דאורייתא לא דחי. (ביצה כד.) ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים אין צדין מהם ביום טוב ואין נותנין לפניהם מזונות. מצודות חיה ועופות ודגים לא יטול מהן ביום טוב אלא אם כן ידוע שנצודו מערב יו"ט (שם ע"ב) רבן שמעון בן גמליאל אומר מצאן מקולקלין בידוע שמערב יום טוב נצודו ואם לאו בידוע שביום טוב נצודו ואסורין והיכא דאיכא מצודות דחיה ועופות ודגים דמיתצדן ביום טוב אסיר למיכל מנייהו דתנן (שם כד.) מצודות חיה ועופות ודגים שעשאן מערב יום טוב לא יטול מהן ביום טוב אלא אם כן ידוע שנצודו מערב יום טוב ומעשה בגוי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל ואמר מותרין הן אלא שאין רצוני לקבל הימנו ואפי' ספק אסור דקא אמרינן ספק רבן גמליאל מתיר ור' יהושע אוסר ואמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה כרבן גמליאל: