הלכות גדולות · סימן ט״ו, ט׳

(פסק) ואסיר למיקבע סעודתא לבר ממטללתא דתנן (שם כה.) אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה דוקא אכילות עראי אבל אכילת קבע בתוכה (שם כו.) וכמה אכילת עראי אמר אביי כי דטעים צורבא מרבנן מידי ועייל לכלה. וכל הני שבעה יומי מיבעי לן לשוויה לסוכה קבע (שם כח:) דתנו רבנן כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע ואת ביתו עראי כיצד יש לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושותה בסוכה ומטייל בסוכה. (שם מז.) והלכתא אומר זמן בשמיני של חג ואין אומר זמן בשביעי של פסח דשמיני של חג רגל בפני עצמו הוא לענין פז"ר קש"ב. "פייס בפני עצמו "זמן בפני עצמו "רגל בפני עצמו. "קרבן בפני עצמו. "שיר בפני עצמו. "ברכה בפני עצמה: (סוכה כו.) תנו רבנן הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה הולכי דרכים בלילה פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום הולכי לדבר מצוה פטורין בין ביום בין בלילה. תנו רבנן שומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלינה שומרי העיר בלילה פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום שומרי גנות ופרדסות פטורין בין ביום ובין בלילה ואמאי ליעבדו סוכה התם ולתיבו אמר אביי תשבו כעין תדורו רבא אמר פרצה קוראה לגנב. חולים ומשמשיהם פטורין מן הסוכה. תנו רבנן חולה שאמרו לא חולה שיש בו סכנה אלא אפי' חולה שאין בו סכנה ואפי' חש בעיניו ואפי' חש בראשו אמר רשב"ג פעם אחת חשתי בעיני בקיסרי והתיר לי ר' יוסי בר' לישן לי ולמשמשי מריחא לא אקצייה וכיון דאקצייה למצוה אסור ליה למיכליה כל שבעה ואפילו נפסלה לבתר דנפק בה חד יומא (שם מו:) דא"ר זירא אתרוג שנפסלה אסור לאוכלה כל שבעה והיכא דאפיק ליה ללולב או לאתרוג מיפך ונקיט ליה מי נפיק ידי חובתיה או לא מי אמרינן לקיחה אמר רחמנא והאי נמי לקיחה היא או דילמא כיון דכתיב זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות לאו דרך נוי הוא ולא נפיק ואם תימצי לומר כי האי גוונא לא נפיק היכא דנקטיה ללולב או לאתרוג כי מתנח בזבילא או בכיסא או במנא מי נפיק ידי חובתיה או לא מי אמרינן לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה ונפיק או דילמא לא שמה לקיחה ולא נפיק ואם תימצי לומר כי האי גוונא דרך בזיון הוא ולא נפיק היכא דנקטיה בסודרא או בשושיפא מי נפיק או לא הכא ודאי דרך כבוד הוא ונפיק או דילמא כל לקיחה על ידי דבר אחר לא שמה לקיחה בין דרך בזיון בין דרך כבוד ת"ש דתנן (שם מא:) ר' יוסי אומר יו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב לרשות הרבים פטור מפני שהוציאו ברשות והוינן בה כיון דאגבהיה אגבוהי נפיק ידי חובתיה כי נפיק ליה לרשות הרבים אמאי פטור כיון דלא חזי ליה לאו ברשות קא מפיק (שם מב.) ואמר אביי משכחת לה בשהפכו דאף ע"ג דאגבהיה לא נפיק ידי חובתיה משום הכי פטור רבא אמר משכחת לה כגון שהוציאו בכלי דלא אגבהי' אגבוהי משום הכי פטור. ומקשינן ליה לרבא מי אמר רבא הוציאו בכלי לא נפיק והא שמעינן ליה לרבא דאמר לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה דאמר אביי (שם לז.) לא נינקוט איניש הושענא בסודרא דבעינא ולקחתם וליכא רבא אמר לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה ומפרקינן הני מילי דרך כבוד אבל דרך בזיון לא ודאביי ורבא תרויוהו איתנהו דאביי דאמר בשהפכו לא פליג עליה רבא והכי קאמר ליה משכחת לה נמי בשלא הפכו וכגון שהוציאו בכלי ואמרינן בדוכתא אחריתי (שם מה:) אמר חזקיה א"ר ירמיה משום ר"ש בן יוחאי כל המצות כולן אין יוצאין בהם אלא דרך גדילתן שנאמר עצי שטים עומדים. תניא נמי הכי עצי שטים עומדים שעומדים דרך גדילתן. דבר אחר עומדין שעומדין דרך ציפווין דבר אחר עומדין שמא תאמר אבד סיברן ובטל סיכויין ת"ל עומדים לעולם ולעולמי עולמים: