הלכות גדולות · סימן ט״ו, י׳

(פסק) שמעינן מהני שמועתא דהיכא דאפיך ליה ללולב או לאתרוג מיפך לא נפיק ידי חובתיה והיכא דנקיט ליה במאנא דרך בזיון לא נפיק אבל ודאי בסודרא או בשושיפא דרך כבוד הוא ונפיק וכן הלכה. ואי איכא דקשיא ליה דרבי יוסי יחיד הוא ולא סבירא לן כוותיה אי נמי הני מילי בזמן שבית המקדש קיים דלולב דחי שבת הויי' דאביי ורבא מיהא איתא. (שם מד.) איתמר הפריש שבעה אתרוגים לשבעת הימים ולא התנה עליהם אמר רב כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה לאלתר קא סבר למצותה איתקצאי ורב אסי אמר כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה למחר קסבר לכולי יומא איתקצאי והלכתא כרב אסי. (ביצה ל:) ומאי שנא מסוכה דאמרינן אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון אמרי גבי אתרוג כיון דביומא הוא דמיחייב בליליא לא מיחייב כל יומא ויומא מצוה בפני עצמה היא ושרי אבל סוכה כיון דמיחייב בין ביממא ובין בליליא כולהו שבעה יומי כחד יומא אריכא דמי. (סוכה מו:) א"ר זירא אתרוג שברך עליה ביום ראשון ולא התנה עליה אע"ג דנפסלה אסורה לאוכלה כל שבעה ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן אמר אביי שמיני ספק שביעי אסורה תשיעי ספק שמיני מותרת אמימר אמר אפילו תשיעי ספק שמיני אסורה מרימר אמר אפילו שמיני ספק שביעי מותרת בסורא עבדי כמרימר רב שישא בריה דרב אידי עבד כאביי דאמר שמיני ספק שביעי אסורה תשיעי ספק שמיני מותרת וכן הלכה. (שם כט:) לולב הגזול והיבש פסול של אשרה ושל עיר הנדחת פסול נקטם ראשו נפרצו עליו פסול נפרדו עליו כשר ר"י אומר יאגדנו מלמעלה. צני הר הברזל כשירות לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו כשר. לולב הגזול והיבש פסול (שם ל.) גזול פסול משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה דכתיב והבאתם גזול את הפסח ואת החולה וקתני גזול דומיא דפסח מה פסח אין לו תקנה אף גזול אין לו תקנה ולא שנא לפני יאוש ולא שנא לאחר יאוש לפני יאוש דידיה בעינן ולקחתם לכם משלכם וההוא דגזל הוא לאחר יאוש משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה אבל אקנייה לאיניש אחרינא קני ליה ונפיק בגויה ולא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא ביום טוב שני. ומאי שנא מסוכה גזולה דמכשרי רבנן דתנו רבנן (שם לא.) סוכה גזולה והמסכך ברשות הרבים ר' אליעזר פוסל וחכמים מכשירין אמרי התם היכי דמי אי דגזל מניה מקום קרקע מקום סוכה וטללה בעצים מדיליה קסברי רבנן קרקע אינה נגזלת אי דגזל עצים וטליל בהו קנינהו בשינוי מעשה (שם ל:) אי הכי לולב נמי ליקנייה בשינוי מעשה קסברי רבנן לולב אינו צריך אגד דתניא לולב בין אגוד ובין שאינו אגוד כשר ואם תימצי לומר צריך אגד שינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי אלא עצי סוכה היינו טעמא משום דקנינהו בשינוי התם מעיקרא סתם עצים מקרו והשתא סכך מיקרו אי הכי לולב נמי מעיקרא אסא מיקרי והשתא הושענא מיקרי אמרי אסא ליכא שינוי השם דמעיקרא נמי אסא להושענא קרו ליה. (שם לא.) והלכתא גזל עצים וסיכך בהן אין לו אלא דמי עצים בלבד אמר רבינא האי כשורה דמטללתא דגזלה וטליל עלה עבדו בה רבנן משום תקנת מריש ואין לו אלא דמי מרישו בלבד והני מילי בגו שבעה אבל בתר שבעה הדר בעיניה ואי חבריה בטינא אפי' לבתר שבעה נמי יהיב דמי דתנן (גיטין נה.). ועל המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול את דמיו מפני תקנת השבים. ומנא לן דשינוי השם ושינוי מעשה קני דתנן (ב"ק צג:) הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאו בגדים משלם כשעת הגזילה גזל פרה מעוברת ילדה רחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה העומדות לילד ודמי רחל העומדים ליגזז גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה רחל ונטענה אצלו וגזזה משלם כשעת הגזילה וכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה. (ב"ק סז.) אמר רב חסדא א"ר יוחנן מנין לשינוי מעשה שקונה גזלן שנאמר והשיב את הגזלה אשר גזל מה ת"ל אשר גזל הכי קאמר קרא אם איתה לגזילה בעיניה דלא אישתנאי יחזיר גזילה ואי לא יחזיר דמים. (סוכה כט:) יבש פסול לפי שאינו הדר. (שם לא:) נקטם ראשו פסול א"ר חנינא לא שנו אלא נקטם אבל נסדק כשר. (שם לב.) נפרצו עליו פסול נפרדו עליו כשר אמר רב פפא נפרצו דעבידין הוציא כחופיא. נפרדו דאיתקח במידי ואיפרוד הוציה חד מן חבריה שנאמר ויפרדו איש מעל אחיו. בעי רב פפא ונחלקה התיאמת מהו ההוא גבא דהוצא היכא דדביקין בהדדי ההוא דמתיים להו ומשוי להו חד נחלק מהו כנפרצו עליו דמי ופסול או דילמא כנפרדו עליו דמי וכשר ת"ש דא"ר מתון א"ר יהושע בן לוי נחלקה התיאמת נעשה כמי שנטלה התיאמת ופסול מאי תיאמת כדכתיב ויהיו תאמים מלמטה: תנו רבנן לולב כפוף כיוץ סדוק עקום דומה למגל פסול חרות פסול דומה לחרות כשר אמר מר סדוק פסול אמר רב פפא דעביד כבהמנק. עקום דומה למגל פסול אמר רבא לא שנו אלא לפניו אבל לאחריו כשר אמר רב פפא ולצדדין כלאחריו דמי ואמרי לה כלפניו דמי ופסול. אמר רב פפא האי לוליבא דסליק בחד הוצא בעל מום הוא ופסול. צני הר הברזל כשרות אמר רב הונא לא שנו אלא שמגיע ראשו של זה בצד עיקרו של זה אבל אין מגיע ראשו של זה בצד עיקרו של זה פסולות. (שם ע"ב) א"ר מריון א"ר יהושע בן לוי וכן תני רבה בר מריון משמיה דרבן יוחנן בן זכאי שתי תמרות יש בגיא בן הנם ועולה עשן מביניהם וזו היא ששנינו צני הר הברזל כשרות וזו היא פתחה של גיהנם. והיכא דלא אתנחיה ללולב מערב יום טוב בהושענא מתנח ליה ביו"ט כמעשה דמר בר רב חנה ומר רב שמואל. הדס הגזול והיבש פסול של אשרה ושל עיר הנדחת פסול נקטם ראשו [נפרצו עליו] או שהיו ענפיו מרובין מעליו פסול ואם מיעטן כשר ואין ממעטין ביום טוב: (שם לג.) תנו רבנן יבשו רוב עליו ונשתיירו בו שלשת בדי עלי לחין כשר אמר רב חסדא ובראש כל אחד ואחד. נקטם ראשו תני עולא בר חנינא נקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר או שהיו ענביו מרובות מעליו פסול. (שם ע"ב) אמר רב חסדא דבר זה רבינו הגדול אמרו המקום יהי בעזרו לא שנו אלא שחורות אבל ירוקות מיני הדס הן וכשרות אמר רב פפא האי אדומות כשחורות דמיין כדרבי חנינא דא"ר חנינא האי שחור אדום הוא אלא שלקה. (שם לג.) בעי רבי ירמיה נקטם ראשו מערב יו"ט ועלתה בו תמרה ביו"ט מהו יש דיחוי אצל מצות או אין דיחוי אצל מצות תפשוט ליה מהא דתנן כסהו ונתגלה פטור מלכסות כסהו הרוח חייב לכסות ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן לא שנו אלא שחזר ונתגלה אבל לא חזר ונתגלה פטור מלכסות והוינן בה כי חזר ונתגלה אמאי חייב נימא הואיל ואידחי אידחי אמר רב פפא זאת אומרת אין דיחוי אצל מצות וחייב לברך: (שם לב:) ת"ר וענף עץ עבות עץ שהוא עבות וענפו חופה את עציו הוי אומר זה הדס ואימא זיתא בעינא עץ עבות וליכא. ואימא דולבא בעינא שענפיו חופין את עציו וליכא ואימא הרדוף אמר אביי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. רבא אמר והאמת והשלוה אהבו. ת"ר קלוע כמין קליעה ודומה לשלשלת זה הוא הדס ר' אליעזר בן יעקב אומר וענף עץ עבות עץ שטעם עצו ופריו שוין הוי אומר זה הדס. תנא עבות כשר שאינו עבות פסול היכי דמי עבות אמר רב יהודה דקיימי תלתא תלתא טרפי בחד קינא ורב כהנא אמר תרי וחד רב אחא בריה דרבא מהדר אתרי וחד הואיל ונפק מפומיה דרב כהנא. א"ל מר בר אמימר לרב אשי אנא לההוא הדס שוטה קארי ליה והלכה כרב יהודה. (שם יב.) אמר רב חסדא הדס שוטה לסוכה עץ עבות ללולב והאי הדס שוטה פסול להושענא בין לחודיה ובין בהדי אסא אחרינא והיכי דמי הדס שוטה דרברבן טרפיה ופתיין.