(פסק) וכל אימת דעייל איניש לסוכה צריך לברוכי ואפילו עייל ונפיק עשרה זימני ביומא צריך לברוכי לישב בסוכה מנלן מתפילין דתניא (שם מו.) תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי רבי וחכמים אומרים אינו מברך אלא שחרית בלבד. איתמר אביי אמר הלכה כר' רבא אמר הלכה כרבנן. אמר רב מארי בריה דבת שמואל חזינא ליה לרבא דלא עביד כשמעתיה אלא כל אימת דמתנח מברך. אמר מר זוטרא חזינא להו לרבנן דבי רב פפי דכל אימת דמתנחי מברכי. רבנן דבי רב אשי כל אימת דהוו ממשמשי בהו מברכי. (שם נו.) והלכתא סוכה ואחר כך זמן ואע"ג דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם הכא שאני:
הלכות גדולות · סימן ט״ו, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.