הלכות גדולות · סימן א׳, מ״ה

(פסק) ומיתבעי ליה לאיניש לצלויי בבי כנישתא בדוכתא דמייחדא לצלותא שנא' ויפגע במקום אין פגיעה אלא תפלה שנא' ואל תפגע בי. (ברכות ו.) אבא בנימין אומר אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנא' לשמוע אל הרנה ואל התפלה. ומתבעי ליה לבר ישראל למקבע דוכתא לצלותא (ברכות ו:) דא"ר חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו שנא' וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנא' ויעמד פנחס ויפלל וכשמת אומרים עליו אי עניו אי חסיד תלמידו של אברהם ומ"ט אברהם משום דאברהם תקין כנישתא והוא קבע ברישא מקום לתפלתו. (ברכות מז:) א"ר יהושע בן לוי לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שימנה בעשרה ראשונים. (ברכות ח.) ואמר להו רבי יהושע לבריה קדמו ואחשכו לבי כנישתא כי היכי דתורכון חיי וצורבא מרבנן מתבעי ליה לצלויי בדוכתא דקביע ליה דיתיב וגריס דכתיב ה' אהבתי מעון ביתך. א"ל רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דהוה אמר לן מר משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא א"ל הכי אמר רב חסדא מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב הקב"ה שערים המצויינין בהלכה מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות והיינו דאמר רב חייא בר אמי משמיה דעולא אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. רבי אמי ור' אסי אע"ג דהוו תלת עשר כנישתא בטבריא לא הוו מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי. (ברכות יב.) אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם. א"ל שמואל לחייא בר רב בר אוריא תא אימא לך מילתא מעלייתא דהוה אמר אבוך המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם אמר שמואל מ"ט דאבא דכתיב ה' זוקף כפופים. רב ששת כי הוה כרע כרע כחיזרא דדיקלא דכתיב הלכף כאגמון ראשו כי הוה זקיף זקיף כחויא. (שם ע"ב) ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל השנה כולה מתפלל אדה האל הקדוש מלך אוהב צדקה ומשפט חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים שאומר המלך הקדוש המלך המשפט רב יוסף אמר מלך הקדוש מלך המשפט והלכתא כרבה: